למה העליתנו?
אל מול מיטת חולייה של סבתה חמשנה.
“והבוקר בא בכל זאת, האיר את פניך היפות, ועיניך שראו עולם שהלך ואבד בחולות הלכו ואבדו עצומות…”
“מה זה האורות שמה?” “שמה זה סוריה” “ומה זה האורות שמה?” “שמה זה לבנון” “אני פוחדת בוא נברח מכאן” (סבתה חמשנה בדו שיח בלתי נשכח עם אחיה, לילה אחרי שהמשלוח פרק באדמות קרית שמונה, תחילת שנות החמישים)
לָמָּה הֶעֱלִיתָנוּ אֶל אֶרֶץ זָבָה
כְּשֶׁהֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ בְּאֶרֶץ גְּזֵרָה
לָמָּה הֶעֱלִיתָנוּ לָמוּת בְּאֶרֶץ זְרוּעָה
לְהִתְנַפֵּץ עַל חֲלוֹמוֹת בְּנֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה
לָמָּה לְשַׂחֵק בְּלִי הַפְסָקָה
עוֹרְכֵי דִּין וְגַנָּבִים רוֹפְאִים וְחוֹלִים
רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וְעֵדַת תַּלְמִידִים
עִם קוֹלָר כָּתֹם עַל הַיָּד
נִרְצָעֵי מַחְשָׁבוֹת גְּאֻלָּה כַּעֲבָדִים
סְלִיחָה שֶׁאֲמַרְתֶּם סְלִיחָה שֶׁהִקְשַׁבְנוּ
סְלִיחָה שֶׁהִבְטַחְתֶּם סְלִיחָה שֶׁהֶאֱמַנּוּ
סְלִיחָה שֶׁהִקְדַּמְתֶּם סְלִיחָה שֶׁאֵחַרְנוּ
סְלִיחָה שֶׁנּכַּסְתֶּם סְלִיחָה שֶׁהִסְכַּמְנוּ
סְלִיחָה שֶׁסִּלַּחְתֶּם סְלִיחָה שֶׁנִּסְלַחְנוּ.


