הצורך במדיניות אנרגיה חכמה – איך להמנע מ'המחלה ההולנדית'
אחת הסיבות העיקריות למצבו הנוח יחסית של המשק הישראלי במשבר הנוכחי ולעליות בשווקי המניות בשנה האחרונה היא גלוי שדות הגז בחופי המדינה בתחילת 2009. ביום חמישי פורסם כי המכון הגיאולוגי האמריקאי (USGS) מעריך כי כמויות עצומות של גז טבעי מצוי באזורי החוף של ישראל, סוריה ולבנון, וניתן להפקה באמצעות הטכנולוגיה הקיימת היום. בגלוי גז ונפט בכמויות גדולות טמונה גם סכנה גדולה למשק, וכדאי לכן לחשוב מה המדינה צריכה לעשות עם קרן השפע הזו.
בכל מקום בעולם – חוץ בנורבגיה – הגיאות הכלכלית שבאה בעקבות גלוי גז או הנפט, הביאה לשיטפון של כסף, שניפח את שער המטבע, הביא לעליית מחירים ולהרס היצוא, לאובדן מקומות עבודה טובים, לאבטלה גואה ולגידול באי השוויון. זו תופעה הידועה בשם “המחלה ההולנדית”, לאור הנסיון הקשה של הולנד, שבה התגלה גז בשנות ה -1970. אותו דבר קרה, בקנה מידה גדול יותר, בבריטניה בשנת 1980, אחרי מציאת הנפט בים הצפוני. גם מדינות עניות, מניגריה כדי ונצואלה, גילו את האופי הכלכלה הבעייתי של הנפט.
בין כלכלות הנפט, נורבגיה – יצואנית הנפט הששית בגדלה בעולם, היא כמעט היחידה שהצליחה להימנע מהמחלה ההולנדית. במקביל לגאות בסקטור הנפט, צמחו גם סקטורים אחרים שימשיכו לייצר צמיחה כלכלית גם כאשר הכנסות הנפט יעלמו. אין זה מקרה, זה סיפור של תפיסה פוליטית חברתית, של תכנון, ושל משמעת עצמית.
השוואה בין מדיניות הנפט של בריטניה ונורבגיה ותוצאותיהן מספקת אפשרות טובה, לישראל, לבחירת מדיניות האנרגיה. שתי המדינות אימצו מערכות משפטיות וכלכליות דומות בשנות 1960 ו 1970, והקימו חברות נפט לאומיות במגמה להיות מעורבות בנפט בים הצפוני. אך בשנות ה- 1980 חלה תפנית. נורבגיה, גם תחת ממשלה שמרנית, העדיפה התערבות רבה של המדינה בהפקת הנפט בים הצפוני, בעוד שבריטניה הנאוליברלית התערבה פחות, וללא תשומת לב לאינטרסים חברתיים. הבדלים אלו הביאו, באמצע שנות ה-1980, לפער משמעותי במדיניות האנרגיה של שתי המדינות. הגורם המכריע היה המחויבות האידיאולוגית של ממשלת תאצ’ר להפרטה. במסגרת זו, הממשלה הבריטית מכרה את פעילויות הנפט שלה, פרקה את חברת הנפט הלאומית BNOC, ומכרה את חברת בריטיש גז.
נורבגיה, בהבדל מבריטניה, הקפידה שמרבית הרווחים מהנפט בים הצפוני יגיעו לנורווגים, ולא לחברות הנפט הפרטיות. חברות הנפט הפועלות בנורבגיה, צריכות למסור יותר משלושת רבעים מרווחיהן (78%) לממשלה תמורת הזכות לקדוח ולהפיק נפט. הממשלה מפקידה 96% מכספים אלו בקרן הון לאומית Sovereign wealth fund. כספים אלו אינם מושקעים בנורבגיה אלא רק בהשקעות זרות, אפשר יהיה להשקיע כספים אלו בנורבגיה רק אחרי שהנפט יאזל. כך נמנעה המלכודת האינפלציונית שפגעה במדינות עתירות אנרגיה רבות. בריטניה תחת תאצ’ר הוציאה את רוב כספי הנפט על הפחתות מס לעשירים, ולרווחים של חברות פרטיות, במקביל לקיצוצים בהטבות עבודה ו’יצור’ אבטלה למיליוני אנשים.
הנורבגים לא סובלים מגישה חסכנית זו הצופה לעתיד. להיפך, אם כי שיעורי מס ההכנסה שלהם גבוהה, והם צריכים לשלם מחיר גבוה עבור הבנזין בתחנות הדלק שלהם, הם נהנים מרמת חיים מהגבוהות ביותר בעולם ומחלוקה שוויונית יותר של הכנסה. שיעור האבטלה שלהם פחות מ 2%, והעוני כמעט ואינו ידוע. בכל מדד של איכות החיים, נורבגיה מדורגת גבוה יותר מאשר בבריטניה.
כיום, הקרן הממשלתית הנורבגית היא קרובה להיות הגדולה ביותר בעולם. כתוצאה מכך הוויכוח הפוליטי בנורווגיה הוא “איך נוכל להוציא את סכומי הכסף הגדולים שיש לנו”, ואילו הוויכוח הפוליטי הבריטי כיום הוא “כמה עמוק אנו יכולים לקצץ בהוצאות ולהעלות מסים”. הפער הגדול ימשך כל עוד הבריטים יבחרו ממשלות הדוגלות בכלכלה נאוליברלית, בה התאגידים עומדים בראש, ואילו הנורבגים ימשיכו לבחור בממשל סוציאל-דמוקרטי הדוגל בעדיפות לאזרחים.
כדאי מאוד לישראל ללמוד מנורבגיה.


