• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אתם מצליחים לדמיין, עד כמה סבלו הורינו?

אדחנום ראסום

אז גזענות יש או אין בישראל?

אתם מתארים לעצמכם מה עברו הורינו בשלביהם הראשונים , מאז דרכה כף רגלם בארץ? אז, הם הגיעו מותשים, חולים ומבולבלים. לא ידעו מי מחברי המשפחה שרד בסודן, ואיך קיבלו אותם בארץ, אתם תוהים? חשבתם על זה? איפה העיתונאים האתיופים, לובשי המחלפות הנוצצות?

עובדי משרד הקליטה התנהגו אליהם כמו אל עצמים בלתי חושבים; נקטו כלפיהם בשיטות ענישה קולוניאליסטיות; פיקחו ושלטו על כל מהלך חייהם והשתמשו אף בשיטות של הפרד ומשול. ומחוץ למרכז הקליטה הוטרדו על רקע צבע עורם; בעבודה הלינו את שכרם וברובם רדו כבני ישראל במצרים.

והם, היו עייפים, חולים ומותשים ורוב דאגתם לאלה שנשארו בסודן: אבל היו צריכים להתמודד עם ביורוקרטיה קולוניאליסטית שראתה בהם רק צללים, עצמים בלתי חושבים.

והם, תרו את הארץ בחיפוש אחרי קרוביהם מסודן, לאסוף כל בדל מידע, לספוג את זוועות סודן, להשתתף עם אלה שלא עלו איתם. אתם מצליחים לדמיין את המועקה, את הסבל הנפשי, את אי הוודאות לגבי העתיד?

והם, לא היו חמושים כמונו בעברית אקדמית ורק רצו קצת מנוחה, זמן להסתגל, אבל הם קיבלו פיקוח ושליטה והוכנסו למשטר צבאי נוקשה – בכוח רצו לסגל אותם למדינה, וכי בשביל מה יש מרכז קליטה, לקלוט? מה פתאום! מסתבר כדי לרדות, להרגיש את השליטה.

ולכן, בכוח שלחו אותם מהר ללמוד באולפן, ולא שפה כדי להשתלב – אלא סתם לראות וללמוד אם יש להם צ’אנס – כי הקוגניציה שלהם נתפשה כשונה.

אבל מיד זרקו אותם לתעשייה. אבל בסך הכול זו הייתה שפה קשה, של אנשים קשים. הרי מה ביקשו הורינו בסך הכול, קצת מנוחה? להשכיח את התמונות הנוראות, להיזכר בתמונות משמחות, להסדיר קצת את הנשימה? איזה מדינה אטומה – עובדי קליטה – איזה קליטה, מרכז דיכוי ואכיפה, כל יום מזמינים להם משטרה ועל מה? מכוון שעולה חדש עבר את הפס הצהוב ונגש לדלפק כדי לשאול על קרוב שבא.

המדינה הייתה אז סתומה והורינו לא ידעו אף מילה. רק “כן כן”, “לא לא”. אבל הם ידעו שלא היה איש אחד באותו מרכז קליטה עם לב וקצת תובנה. אחר כך באו אנשי המקצוע והשתמשו באותה שיטה. הם שאבו מידע מהסומכות ומהעובדות הסוציאליות, כי מה היה כבר אז ידוע, “אחים שחורים”? וזה יותר טוב? ועובדי מרכז הקליטה טענו: “הם רק אומרים “כן כן”, למרות שהם לא מבינים דבר”. ואחר כך – מהרו החוקרים  לפרסם מאמר על בעיות במחקר ולצטט כמוצאי שלל רב: “האתיופים הם בעיה, יש להם כל מיני דרישות: מחיפוש קרובים ועד סיוע בענייני מינהל ושהם סובלים ‘מסינדרום כן כן’ “.  והיום הם מומחים גדולים ומתנהגים באותה שיטה. הם שוב תרים אחר מרכזי קליטה, מפקחים ושולטים בעולים חדשים ואיש אינו מציל. ככה זה כאשר אנחנו אטומים, לא מסתכלים לצדדים. אם היינו מסבים מבט אחורה היינו רואים כי עשו זאת כבר לפנים.

והם, ההורים שלנו, אז כבר הבינו את הבעיה : זו הייתה הביורוקרטיה שלבשה צורת אנשים. ולכן נשבעו, לאחר שמחו דמעה ובכו על משפחותיהם, כי לעולם לא ישתפו פעולה עם אף מחקר ושום ביורוקרטיה, כי כולם אותו דבר: אטומים, נצלנים, וחסרי רחמים. הם הבינו זאת אחרי שנה שנתיים ויצאו לפרנס את עצמם כדי שאנחנו נלמד ונהיה גאים בהורינו. הם עשו ככול יכולתם להביא אותנו קדימה, שנשאף, שנלמד, גם אם לא היה להם כסף, והם הוציאו את נשמתם בעבודה ובשכר זעום, הם עודדו ותמכו וחיבקו. ועתה, הגיע הזמן שנכיר להם טובה, לפחות שנזכור את סבלם: להביא אותנו לכאן ובעיקר כדי לעבור את מרכז הקליטה שלא היה אלא מרכז לפיקוח ושליטה.

והם, לא ויתרו, אלא עמדו איתן וקראו תיגר על המערכת, הרי הם עברו את סודן!?

ועתה, אנו צריכים לזכור מה קורה במרכזי הקליטה ולהכיר את אותה השיטה, רק תחת אנשים אחרים , בפיקוח של חלק מהמומחים, שפעם היו עובדים סוציאלים או פסיכולוגים. ועכשיו קמים עוד עובדים סוציאלים ופסיכולוגים, תחת המפקחים “לשעבר”, והם מצהירים כי יש להם 25 שנה ניסיון, בפיקוח ושליטה, כמובן. והכול במסווה של קליטה או מילה יותר מכובסת: “אינטגרציה”, אינטגרציה לאן? לשוליות! אכן מרכז קליטה.

אתם מצליחים בכלל לדמיין זאת? זה אפשרי בכלל? זה היה לפני שלושים שנה בדיוק, אבל זה קורה כל יום מעבר לפינה, בכל פעם שקבוצת עולים מאתיופיה מגיעה וזה קורה גם במכללות וגם באוניברסיטאות (רק באלה שנערכים בהם תצפיות על אתיופים עם או ללא ידיעתם) ובכל מקום שיש מומחים להגירה , שמתעקשים שאנחנו זקוקים ל- “אינטגרציה תרבותית”: מונחים מכובסים של גזענות מודרנית.

 אלוהים ישמור! נזכרתי, שחלקם מתפרנסים מסיפורי סודן!

כנראה שיעניין אותך גם: