• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אין מי שיגן על הדמוקרטיה הישראלית

שושנה גבאישושנה גבאי

עיתונאית, עורכת תוכניות בטלוויזיה, תסריטאית ויוצרת הסדרה הדוקומנטרית “ים של דמעות”. ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית

קל לכעוס על חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. באותו להט בו פרעו אבותיה הקוזאקים ביהודים, כך עכשיו היא פורעת בערבים. בבית המחוקקים הישראלי, הסמל  האולטימטיבי של הדמוקרטיה הישראלית,  היא קמה ממקומה כדי להוריד באלימות, תוך הפעלת כוח,  את חברת הכנסת, חנין זועבי, שעמדה בשקט על הבמה, אחרי שקיבלה רשות דיבור מיו”ר הישיבה, סגן יו”ר הכנסת, ח”כ כרמל שמה. אמנם זועבי ספגה הרבה הפרעות, נאצות ועלבונות  באותו דיון, וכמה חברי כנסת, ובראשם יואל חסון, אף  גם התקרבו אליה כשירדה מהדוכן, בצורה מאיימת, כדי להתווכח, אבל רק מיכאלי חשבה להוציא מן הכוח אל הפועל את הרעיון שדמוקרטיה זה דבר מיותר. בהקלטת הוידאו של האירוע, שומעים שהיא  לח”כ זועבי: “אני לא מרשה לך לדבר”,  כשסדרני הכנסת חצצו בינה לבין זועבי , היא פסעה לעבר ח”כ שמה, והורתה לו לסלק את זועבי מדוכן הנואמים. ההשתוללות  של מיכאלי לא נגמרה גם כשסדרנית הכנסת ניסתה לפנות אותה בעדינות מהמליאה. כשח”כ  ג’מאל זחלקה קרא לה “לכי בחזרה לרוסיה”, היא הסתובבה כנשוכת נחש וניסתה להתנפל עליו , הסדרנית בקושי עצרה אותה והוציאה אותה מן האולם.

ח”כ מיכאלי, אזרחית רוסיה שקיבלה אזרחות ישראלית מכוח נישואיה ליהודי רוסי, פנתה באדנות לח”כ זועבי, אזרחית ישראלית, ילידת הארץ מזה דורות ,הנמנית על משפחה ערבית אריסטוקרטית, שדודה, עבד אל-רחמן זועבי, היה שופט בית משפט עליון בישראל, ופקדה עליה כנתינה שלה לרדת מהדוכן . כל מעשיה אומרים שהיא מבינה שבישראל, כמו במולדתה ברוסיה, כל דאלים גבר; אין חוק וסדר, אין דמוקרטיה, ואין בית משפט. בפרלמנטים דמוקרטים בעולם, נהוג שיו”ר הפרלמנט או סגניו מנהלים את הישיבות, ורק הם מחליטים בהתאם לתקנות הבית, מי יקבל זכות דיבור. ונשאלת השאלה: איך הגיעה ח”כ מיכאלי למסקנה שלא כדאי לה לציית להליכים דמוקרטים?

התשובה היא שמתחת להליכים הדמוקרטיים הנהוגים בחוק בישראל , יש חוקים ותקנות המעניקים זכויות-יתר ליהודים ול”זכאים על פי חוק-השבות”, ויוצרים עולם תחתון ופרוע של קודים בלתי כתובים להתנהגות עם אזרחים ערבים. כך, לפי קודים אלה , לח”כים יהודים, או אלה שאינם ערבים, כמו מיכאלי, מותר להתפרע, לקלל ולוקח הרבה זמן עד שהם מורחקים. לעומת זאת, ח”כ ערבי שיעז לעשות מה שמיכאלי עשתה – יורחק מהכנסת להרבה ישיבות, וישיתו עליו הרבה עונשים. לכן, יו”ר המליאה ח”כ שמה, איפשר למיכאלי להשתולל, בעודו עסוק בלסלק את ח”כ זחלקה מהאולם. גם מראית העין הבירוקרטית  של הליכים דמוקרטים בישראל, נעלמת מייד כשהנושא קשור לערבים.

מה שחמור  יותר ממעשיה של מיכאלי , וקול ההמון המוסת המריע לה באינטרנט ובכל אמצעי התקשורת, הוא שאף אחד  מחברי הכנסת,  לא חשב לרגע, שיש לנקוט צעדים כלשהם כנגד מיכאלי. שום דין משמעתי ,  שום הרחקה  מהכנסת, או גינוי. יו”ר הכנסת, רובי ריבלין, איפשר לזועבי לדבר. מבחינתו ומבחינת אמצעי התקשורת בארץ, היה המעט הזה די והותר. אף אחד מאלה שרואים עצמם כמגיני הדמוקרטיה והליברליזם, אנשי אמצע הדרך, המחשיבים עצמם כהגונים, לא חשב לרגע, שיש כאן איזו שהיא בעיה, שהיא לא רק אסתטית, בסגנון “איזה תגרנות, איזה בושות עושים לנו”, אלא סכנה של ירידה במדרון החלקלק של פשיזם.

 הגדיל לעשות יוסי שריד, שפרסם מאמר בעיתון “הארץ” מאמר, ביום שלמחרת הדיון, ובו הוא תקף את אנסטסיה מיכאלי, מירי רגב וחנין זועבי ושם אותן בכפיפה אחת. וכך כתב: “מעולם לא הייתה לי סימפטיה לחברי כנסת שמתפרנסים מפרובוקציה; בלעדיה, מי היה יודע על קיומם. חנין זועבי עלתה על הספינה כדי לעלות על הבמה, ומירי רגב שלחה אותה לעזה בערבית מדוברת, כי גם היא רוצה לחיות, ללקט כמה פירורים משולחנם של הגדולים. לו היו משערות כמה הן דומות, ועד כמה אנסטסיה – עוד אחת – דומה לשתיהן; לו היו מודעות לעצמן, היו חוסכות לנו את התמונה, שהיא תמונת מראה – שלוש גברות לא יפות”.

כך, במחי יד המותקפת והתוקפים קיבלו מעמד שווה, כאילו הייתה פה בריונות הדדית. כאילו מדובר בתחרות התאבקות בבוץ, כששריד  משמש בחדווה,  בתפקיד פרשן ספורט. גם בשאר אמצעי התקשורת, בחרו כתבים,  את זווית של ה”תן לו, תן לו בשיניים”. זווית קלה לעיכול, פופולארית, שאינה מציגה את התקשורת בעיני העם, כבלתי נאמנה. שריד הרי יודע, גם אם אינו מסכים, בדעותיו הפוליטיות עם השמאל, שזועבי תשלם מחיר יקר עבור מעשיה. מעכשיו היא צריכה להסתובב עם משמר מאבטחים, מחשש שחברי הכנסת יפגעו בה.  אין ספק שהוא מבין, כמה אומץ  יש לח”כ זועבי, כדי לעמוד בכנסת מול כל ההמון המוסת. אולם, לשריד לא היה אומץ לבקר את המתקיפים בלבד, הוא אינו  רוצה להיחשד כבוגד ולהיות מוצא מחוץ למחנה. ובכלל, יש גם גבול למה ששריד יעשה עבור הדמוקרטיה.

.

 “את יפה, את חכמה, אבל לא ידעתי שאת גם חזקה” מראיין למחרת את מיכאלי בהתפעלות, עודד בן עמי מערוץ 2 .  והיא משיבה “אנחנו עם ישראל….אני מייצגת את הזעם של העם בישראל  איך אפשר לתת לאישה (שלילת כל תאריה של זועבי והורדתה למדרגת אישה בלבד)  הזאת במה… במדינה שלי…  ,לא לבוגדים…לדמוקרטיה יש גבול. .. צריך להסדיר שלא יהיו פה( הכוונה בכנסת ש.ג. ) נציגים של מדינות זרות”.  בהבל פה אחד, הפכה מיכאלי, אזרחית זרה רוב חייה, את  זועבי, ילידת ישראל, המחזיקה בדרכון אחד, לנציגת מדינה זרה.  בן עמי לא תיקן את הגברת.

נוח היה להיות עיוור למוצאן האתני והמעמדי של מיכאלי וזועבי , ולהתייחס לאירוע רק דרך הפריזמה של עבירות על חוקי הכנסת ותקנותיה.  אבל כך מחמיצים את ההתגלגלות הרת האסון של  מדינת ישראל, מניסיון כושל לאזן בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית , למצב של ויתור מובן מאליו על הדמוקרטיה למען הרוב היהודי. מקרה מיכאלי מציג בצורה מוקצנת, למה לא משתלם לאף קבוצה יהודית ונספחיה בישראל להלחם עבור הדמוקרטיה, גם לא לקבוצות המוחלשות.  היהודים בגלות הצטרפו תמיד באופן מסורתי  לכוחות הליברלים, ותמכו  בכוחות הדמוקרטים בכל מדינה בה היו במזרח או במערב.  אבל לא בישראל; רוב האשכנזים לא מעונינים לוותר על הדומיננטיות שלהם בהנהגת המדינה, ועל זכויות היתר שהם מקבלים בחלוקת משאביה. רוב המזרחים, בעבר ובהווה, מנסים להראות את נאמנותם לשלטון, על ידי השלת הערביות מעליהם, והצגת הצד היהודי שלהם בלבד. (ח”כ מירי רגב לח”כ זועבי באותו דיון:” “רוחי אל עזה יא חייאנה”, השר אלי ישי רוצה לשלול את אזרחותה של זועבי בעוון בגידה.) קבוצת המהגרים  שהגיעה מבריה”מ לשעבר, בסוף שנות השמונים, אינם מעונינת בדמוקרטיה, ולא רק בגלל שבאה ממדינה שלא ידעה מעודה דמוקרטיה, אלא גם בגלל שכרטיס הכניסה שלה לישראל, תרתי משמע, הוא לשמש בעלת ברית ליהודים. מאחר וחלק לא מבוטל מקבוצה זאת אינו יהודי, הרי שמוטלת עליה חובת הנאמנות לרוב היהודי ולא לדמוקרטיה. כרטיס כניסה לחברה היהודית, מעניק לה יוקרה וזכויות יתר, באופן מיידי. מעטים מקבוצה זאת,  או משאר הקבוצות יהיו מוכנים לוותר על חברות במועדון זכויות היתר, למען מלחמה ארוכת שנים עבור שוויון בלבד.  היחידים שתובעים דמוקרטיה בישראל הם האזרחים הערבים.

ולכן מיכאלי רק תקצין את מעשיה. עכשיו היא וח”כ רגב נחשבות גיבורות ישראל. כטוב ליבה של מיכאלי ביין התהילה,  היא  החריפה  אמירותיה, ואמרה שצריך להתייעץ עם פוטין, איך לטפל בבוגדים כמו זועבי.  מיכאלי הממולחת , שטיפסה מעוני מרוד במולדתה, למעמד של אשת עסקים עשירה, ידועה וחברת פרלמנט בישראל , תמשיך לנפץ את ערכי הדמוקרטיה במדינה, כדי לטפס בסולם החברתי ולהרבות את עושרה ויוקרתה . ולא יהיו שם הרבה אזרחים לחסום אותה ושכמותה.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: