• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אחריו המבול

דרור ניסן

לא מן הנמנע שהשיח הציבורי – אם אמנם עודנו מתקיים ולו גם לכאורה – איבד כל ערך. אין באמתחתי הסבר אחר לשיוויון הנפש ולדממה הציבורי שבה התקבל מאמרו האחרון של משה ארנס בעיתון “הארץ”, בו הוא מציע, לא פחות,  לשקול את סיפוחם של ערביי הגדה המערבית למדינת ישראל.

הצעתו של משה ארנס, מעוררת מספר שאלות, בפרט לנוכח היותו בשר מבשרה של תנועת החרות, מבכירי בכיריה ומשפיע בה שנים הרבה, שר ביטחון פעמיים מטעמה, שר חוץ, מועמד לראשותה, פטרונו של ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו ועוד.

והנה עתה, כאשר אינו ממלא עוד כל תפקיד פעיל, ממרומי גילו המופלג (85, יבדל”א), מסביון החרישית והמוריקה, מציע, לנו ירום הודו, לבחון, לעת עתה, רק לבחון, את האופציה לספח את פלסטינאי הגדה המערבית למדינת ישראל. ארנס אף חישב ומצא שהדבר לא יסכן את הרוב היהודי במדינת ישראל.

אז ראשית, סחתין על הרעיון ושנית, סבבה על הבוכהלטריה. ובכל זאת, מה ההצעה האופרטיבית, אם אמנם קיימת כזו? כן לספח , לא לספח? אבל השאלה העיקרית המתבקשת היא: עכשיו באים?

הפלברה הליברלית:

אינני כופר כלל ועיקר בליברליות העמוקה שמאפיינת את סר ארנס. בהתחשב בתורת היחסות הוא היה שר ביטחון הומאני בכל קריטריון (הריסות בתים, גרושים וכו’), אבל זה היה יחסית מזמן. אגב, מדוע אז, שהייה במלוא אונו הפוליטי לא הציע ודחף לסיפוח? למה איש מעמיתיו לרעיון ארץ ישראל השלמה לא קידם את הרעיון? אחרי ככלות הכל הם ההגמוניה כאן זה כבר יותר משנות דור.

כל מי שבחלוף 43 שנות כיבוש ברוטאליות – וקצרה היריעה מלהכינס לפרטנות היומיומית של זוועה מתמשכת זו – מציע לשקול אזרחות עוסק בלא פחות באוננייה מקוממת. עכשיו נזכרים לשקול אזרחות?! הנכבשים בכלל חפצים בהצעה? ואילו אמריטוס ארנס אמנם אכן שלם עימה? ולמה עתה רק להתחיל ולשקול? בקיצור, אליבא ד’ארנס, הכיבוש יכול לחכות . כך גם אצל פרופ’ יהודה שנהב שאף הוא ממציא מחדש את רעיון הדו-לאומיות כמו לא היתה “ברית שלום”, מפ”ם של טרום הכרזת העצמאות ומירון בנבנישתי שכבר לפני יותר משני עשורים ניסה להחיות ולקדם את הרעיון.מה שיפה בסוציו-פוליטיקה, שלהבדיל מפיזיקה, כל יום רשאי לקום לו אייזיק ניוטון חדש.

פירות הייאוש והדישדוש:

כישלונות המו”מ המדיניים עם הפלסטינים מולידים פתרונות קצה ביזאריים: הבולט שבהם הוא השיח אודות הדו-לאומיות. אינטליגנציה שמאלית שאינה בקושי  שולי שוליים ודמויות בעלות תהודה בתנועת ההתנחלות, כמו אורי אליצור ואחרים, חברו להם והם מפמפים את רעיון הדו-לאומיות. עתה אף זכו כאמור לרוח גבית מאיש נשוא פנים כארנס. אולם מהי המציאות בפועל ומהי הדינמיקה שלה: אפרטהייד! הכיבוש אינו מגיע אל קיצו כלל ועיקר. התנועה ההתנחלותית לא שבקה. ישראל של תוככי הקו הירוק לוקה בסממנים של פאשיזם. לפיכך, כל שיווק הדו-לאומיות בעת הרעה והמדכדכת הזו אינו אלא יצירת מסך עשן ועידוד המציאות הנוראה הקיימת.

האוייב של הטוב הוא הטוב מאוד. האידיאליסטים הליברלים דוגמת ארנס,  משחקים לידי הפונדמנטליסטים, עוקרי עצי הזית ושוחרי מדני הנצח עם הפלסטינים, ומאידך, הופכים את חסידי החלוקה לאלטע-זאכן.

אי אפשר לקצר את תולדות הזמן (אלא אם אתה סטיבן הוקינס), בכל זאת, להיסטוריה דינמיקה משלה שאפילו מישה ארנס יתקשה לכווץ. טרם שיחיו העמים (היהודי והפלסטיני), במדינה אחת, ראוי ובלתי נמנע שינסו כל אחד לחיות במדינה משלו . ראש הממשלה, נתניהו, הפייבוריט של ארנס, הכריז זאת. עכשיו שילך על זה. כאשר נחייה לפי מידותינו הבינלאומיות, גם דיפולמטית חיינו יהיו נוחים יותר. האם או אז האנטישמיות תמוגר? לא, אולם יכולת המענה שלנו תהייה הרבה יותר ניצחת. בינתיים חבל להתפזר ולהתבזר. זה לא מקדם שום פתרון.

כנראה שיעניין אותך גם: