בינואר 2009 פירסם כאן אלמוג בהר את המאמר הבא בעקבות “עופרת יצוקה”. גם בצל המבצע הנוכחי, “עמוד ענן”, הוא נותר רלבנטי כשהיה ואנחנו מביאים אותו כאן שוב בתוספת תובנה מאוחרת ל-2012
פוסט זה נעשה רלוונטי במיוחד עם ההכשר שהעניקה בראשית השבוע ועדת לוי באמצעת דו”ח המאחזים לבנייה בשטחים, שכעת מוגדרים רשמית כ”לא כבושים”. יריב מוהר מציג חלופה למושג הכיבוש, ומציע לנצל את ועדת לוי כהזדמנות לדמיין מצב של דמוקרטיה מהנהר עד הים
עד שלא נפתור את סוגיית הפליטים, לא נוכל להתייחס לעבר המטריד של 1948 כאל היסטוריה ולמקם ברחובותינו היהודיים שלטים הנושאים שמות של פלסטינים שגרו כאן פעם. גד שפר עם הצעה לפתרון ביניים וירטואלי
אף מוסלמי לא זקוק לתזכורת על מותו של הנביא מוחמד, ובכל זאת מאות הפורעים בדגלי כחול-לבן מצאו לנכון לצווח “מוחמד מת”. קולות שמהדהדים פרעות ממקום אחר, מזמן אחר
מחיאות הכפיים הסוערות לדברי ההבל של נתניהו מחייבות תגובה בינלאומית הולמת. וזה אומר החלטה של האו”ם על הקמת מדינה פלסטינית, מתוך עמדה ברורה כי העם הפלסטיני הוא הריבון החוקי וישראל היא כוח כובש
התקוממות אזרחית-כלכלית משותפת ליהודים ולפלסטינים, הכוללת פגיעה בנכסים ממשלתיים ובאינטרסים של תאגידים המשתפים פעולה עם המשטר הצבאי בשטחים, מהווה מענה הולם לסרבנות השלום של נתניהו ותיטיב עם רוב האזרחים בשני העמים
האם ניתן בכלל לדמיין מדינה אחת בין הים לנהר, מתוך כבלי הפרדיגמה של גבולות 67′? כנס שיתקיים השבוע באוניברסיטת תל אביב מבקש לקיים דיון באפשרות, על מגוון הביקורות שהיא מעוררת
הרשימה הזאת פורסמה ב”העיר” זמן לא רב אחרי מותו של ישעיהו ליבוביץ, בדיוק לפני 17 שנה. גם אז דיברו על הקמת מדינה פלסטינית, וגם אז היתה כמובן בהלה נוראה. היא מופיעה כאן כלשונה