כנגד עמדה מייאשת

מאמר זה נכתב במקור בשפה הערבית ופורסם בעיתון “כל אלערב”, באתר פאנט ובכלי תקשורת ערבית נוספים.

מדיניות הממשלה והכנסת היוצאת ביחס לאזרחים הערבים כוללת היבטים משסעים, מפלים ומסוכנים. ההסתה נגד חברי הכנסת וההנהגה הערבית קיבלה חיזוק מגורמים קיצוניים בממשלה – אבל כל אלה לא מונעים מהחברה הערבית לפעול בצורה עקבית כדי להיאבק במגמות הקשות ולקדם את אוכלוסייתה, פעילות הזוכה לעתים לאוזן קשבת בקרב חלק מהפקידים המקצועיים בממשלה.

מי שקוראים את הביקורת המוטחת על מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים, עשויים לחשוב כי כל פעולות הממשלה ושל הפקידים המקצועיים מכוונות נגד האזרחים הערבים וכי כל המאמצים לקדם מדיניות שוויונית נכשלו. אך לא כך היא. צירוף נסיבות הביא את ממשלות העשור האחרון להניע מהלכים משמעותיים, חדשים ועקביים בתחומים של צמצום האי-שוויון, פיתוח כלכלי וקידום תעסוקה בחברה הערבית. אנו מעוניינים להציג כמה דוגמאות, לא מתוך התלהבות מפעולות הממשלה אלא מתוך רצון לדעת כיצד לחזקן ולהרחיבן:

• ייצוג הערבים בשירות המדינה עמד על 5% בשנת 2003, ואילו מאז חלה עלייה עקבית ובשנת 2011 הוא עמד כבר על 7.8% (עלייה של מעל 50%!). מספר העובדים הערבים בשירות המדינה עלה באותן שנים מ-2,800 עובדים בשנת 2003 ל-5,000 בשנת 2011. זוהי עלייה מרשימה של 78% בהשוואה לעלייה של 12% בלבד במספר העובדים היהודים. מדובר בעלייה דרמטית (ובניגוד לטענה רווחת, אינה רק תוצאה של קליטת עובדים דרוזים) שהינה תוצאה של מדיניות מכוונת לקידום ייצוג הערבים בשירות המדינה.

• לאחר שנים של הזנחה, משרד התחבורה הניע מהלך להכנסת אוטובוסים לרהט, לכפר קאסם וליישובים נוספים.

• משרד הרווחה מצמצם באופן שיטתי את הפער בתקציבי רווחה בין יישובים יהודיים וערביים ואף מפעיל מגוון תוכניות בהן ישנה העדפה תקציבית מתקנת ליישובים הערביים.

• משרד השיכון פועל לשיווק קרקעות ביישובים הערביים וזכה להצלחה בנצרת, באום אל פחם וביישובים נוספים.

• בתחום התעסוקה, הממשלה מפעילה מספר תוכניות לעידוד העסקת ערבים ומניעה כעת מהלך רחב היקף להקמת מרכזי תעסוקה ב-22 יישובים ערביים.

אין להתעלם כמובן מהתמונה הכללית של מערכת היחסים בין השלטון לאזרחים הערבים, המאופיינת בשנים האחרונות בין היתר בחקיקה גזענית, בנסיונות לפגוע באזרחותם של הערבים ובהתבטאויות גזעניות של אנשי ציבור. תופעות כמו שריפת מסגדים, גידול באלימות רחוב נגד ערבים ועוד הינן מדאיגות ביותר, והחתומים מטה פועלים ללא הרף יחד עם שותפים ערבים נגד מגמות שליליות אלה ולמען קידום חברה שוויונית ומשותפת.

ברור גם שהשיפור בתחום הקצאת המשאבים אינו מספק. הדרך עודנה ארוכה לסגירת הפערים העמוקים. אבל על סמך מחקר אמפירי אינטנסיבי של מדיניות הממשלה כלפי האזרחים הערבים, פעילות ממושכת במאבק לשוויון, ומתוך היכרות עמוקה עם הפקידות והמדיניות הממשלתית, אנו כותבים באחריות שלא מדובר במקרים בודדים או בהצהרות בלבד, אלא שחלק משמעותי מהפקידות הממשלתית ואף בדרגים הבכירים ביותר מקדמת מדיניות המובילה לצמצום פערים בחלוקת המשאבים בין יהודים וערבים.

בנוסף לממשלה, נדבנים מישראל, מהעולם ומיהדות ארה”ב משקיעים בשיפור מצבה של החברה הערבית, ובמיוחד בחינוך ובתעסוקה. מדובר בהשקעה משמעותית וארוכת טווח אשר מובילה להצלחות מרשימות כדוגמת פריחת תחום ההיי-טק בנצרת בשנים האחרונות (מעל 300 ערבים מועסקים כעת בהיי-טק בעיר בהשוואה לפחות מ-30 בשנת 2008) וההצלחה של הטכניון להוריד את שיעור הנשירה של סטודנטים ערבים מ-28% ל-12%.

מהם הגורמים לשינוי זה במדיניות ארוכת שנים של הזנחה ויצירת פערים? ראשית כל, הלחץ שמפעילה החברה הערבית דוגמת עמותות, מפלגות, צעירים ועוד. שנית, רבים ממקבלי ההחלטות מונעים מהאינטרס הכלכלי של מדינת ישראל לקדם את החברה הערבית ולשלב אותה בכלכלתה, כאשר תפיסתם המקצועית והמוסרית של רבים מחייבת צמצום האפליה וקידום שוויון. יש לקחת בחשבון גם ביקורת של ארגונים בינלאומיים כמו ה-OECD, אך להערכתנו מידת ההשפעה של גורם זה על קבלת החלטות הנוגעות לצמצום פערים הינה מועטה. ככל הנראה מה שמניע את הפקידים הוא שאיפה להקטנת מתחים בשילוב אידיאולוגיה ניאו-ליברלית השואפת להגדיל את התל”ג.

יהיו הגורמים אשר יהיו, השורה התחתונה היא שהפקידות הממשלתית מצמצמת את הפערים בתחומים רבים. לעומת זאת, קולות רבים בחברה הערבית מכחישים מגמה זו, טוענים להידרדרות כללית בכל התחומים וגורסים כי ההתקדמויות הן שוליות ביותר. צעיר ערבי ששומע שכל מהותן של הממשלה והחברה בישראל הינה לפגוע באזרחים הערבים, לא יעשה מאמץ להתקבל למשרה בשירות הממשלתי או בחברת היי-טק. איש מקצוע ברשות מקומית ששומע טענות אלה לא ימצא את הכוח להיאבק לקבלת תקציבים ממשלתיים. כלומר, הטענה לפיה גם בתחום של כלכלה והקצאת משאבים יש מגמה שלילית היא לא רק לא נכונה, אלא גורמת לייאוש. וייאוש הוא אולי האויב הקשה ביותר של החברה הערבית בישראל. זו טענה מסוכנת שמחלישה את החברה הערבית, מרפה את ידיהם של העושים במלאכה במשרדי הממשלה ובחברה האזרחית ופוגעת בכך במאבק לשוויון.

פיתוח כלכלי, קידום השכלה ותעסוקה אינם דברים זניחים בקונפליקט הלאומי בין יהודים וערבים בישראל. חברה ערבית חזקה תוכל להתמודד עם הרוב היהודי על השאלות הקשות של הגדרת המדינה, זכויות לאומיות וזכות השיבה. הקולות ששוללים את קיומן של התפתחויות חיוביות פוגעים באזרחים הערבים וביכולתם להיאבק על הסוגיות הלאומיות.

רון גרליץ הוא מנכ“ל שותף של עמותת סיכוי, עמותה ערבית יהודית הפועלת לקידום שוויון. בתיה קאלוש היא מנהלת מענקים של קרן מוריה ויועצת לקרנות פילנטרופיות בישראל אשר פועלות לקידום שוויון בחברה הערבית