חוק נפגעי הגזזת: בור ללא תחתית
מזה מספר שנים אני מוצא את עצמי, בדרך כלל בסתיו, מעיין בקטעים נבחרים מחוק ההסדרים ואני מתחיל כבר לראות בו כל מיני צדדים מרתקים. הוא נעשה בעיניי הזוי משנה לשנה. הדבר המרגיז ביותר הוא הנוכחות הקבועה, כך נדמה לי, של שני חוקים שכאילו תקועים כמו קוץ בתחת לאוצר – חוק פיצוי לנפגעי הגזזת וחוק פיצוי לנפגעי הפוליו. השנה כבר מצאתי את הראשון. הנה כנראה שני “בורות ללא תחתית” שאנשי האוצר כנראה לא ישנים בלילות בגללם. בדמיונם יושבים כל מיני חורשי רעה, קשישים משותקים וחולים, ולצידם עו”דים נכלוליים שרק רוצים לחמוס את אוצר המדינה. באמת, אני לא מת על התבוססות בשלוליות הביוב של שנות החמישים, אבל מי פה מתעקש לפתוח את הג’ורה הזאת?
שני החוקים האלה הרי באו לעשות קצת צדק ולתת קצת נחמה ופיצוי לאנשים שהיו קורבנות תמימים. ילדים שנדבקו בפוליו והפכו למבוגרים עם נכויות קשות משום ששתו מים מזוהמים בשנות החמישים בכפרים ערביים, ביישובי העולים ובמעברות. הגזזת היא עוד מזכרת משנות החמישים של אותם עולי שנות החמישים, ברובם מזרחים, שעברו מין ניסוי בבני אדם.
השורה התחתונה היא חיסכון של 47 מיליון ש”ח לאוצר המדינה.

קוראים בין שורות התקציב – פרויקט בהמשכים:
התוכנית הכלכלית: חיבור פוסט-אמוראי | נעמה נגר
תקציב המדינה כפרוזה צרופה | דותן לשם
איך נהיה פה גירעון ומה עושים איתו | איציק ספורטא
מה אין בתקציב? חזון, עתיד | אמנון פורטוגלי
מס הגולגולת של תאצ‘ר קופץ לביקור | אברהם דורון
מה שהכי פחות צריך | הני זובידה
מדיניות המסים “החדשה“: ההפך משוויון בנטל | נוגה דגן-בוזגלו
הרבה לפני בעיית גזי החממה | יוסי לוס
עוני זה עניין של מצפון. לא צריך להיות סוציאליסט | איציק ספורטא


