• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לייק למהפכה

האקטיביזם של פייסבוק גורם לאנשים לעשות מה שעושים כאשר אין מספיק מוטיבציה לבצע מעשי הקרבה אמיתיים
יוסי דהאן

מלקולם גלדוול (Malcolm Gladwell) כתב לאחרונה מאמר מעורר מחלוקת ב “New Yorker”. המדיה החברתית (פייסבוק, טוויטר וכיוצא בזה), הוא כותב, יוצרת “קשרים חלשים” בין אנשים, קשרים שאינם יכולים להוות בסיס לאקטיביזם פוליטי, לשינוי משמעותי של הסטטוס קוו. גלדוול מציג את תנועת זכויות האזרח בדרום ארצות הברית בשנות השישים, כתנועה של שינוי פוליטי משמעותי. מה שאפיין אותה לדעתו הם “קשרים חזקים” בין חבריה, ההיכרות האישית בין הפעילים המרכזיים שגייסו אנשים קרובים אליהם ואלה גייסו אחרים וכך הלאה. גלדוול מפריך את הטענה המוכרת על הקשר בין מדיה חברתית ואקטיביזם פוליטי, העושה שימוש בדוגמת המפגינים מתנגדי המשטר באירן שבעזרת המדיה החברתית העבירו מידע, השמיעו את מחאתם וגייסו תמיכה ברחבי העולם (לטענתו, הרוב המכריע של אלה שעשו שימוש בטוויטר בזמן ההפגנות היו אנשים החיים במערב).

טוויטר והמחאה האיראנית. צילום: dougcurran

פייסבוק וטוויטר אינם כלים שיכולים לשמש לאקטיביזם, הם משמשים למעקב אחר אנשים שמעולם לא פגשת, או לשמור על קשר עם אנשים שלעולם לא תפגוש. זו בדיוק הסיבה שיכולים להיות לך אלפי “חברים” בפייסבוק ולא בחיים האמיתיים. אלה קשרים חלשים שלעתים מאד רחוקות יגרמו לך לעשות משהו שכרוך בו סיכון. האקטיביזם של פייסבוק מצליח לגרום לאנשים להימנע ממעשי הקרבה, הוא גורם להם לעשות דברים שאנשים עושים כאשר אין להם מספיק מוטיבציה לבצע מעשי הקרבה אמיתיים.

התנועה לזכויות האזרחים היתה תנועה שהאקטיביזם של חבריה היה אקטיביזם אסטרטגי שאופיין בסיכון גבוה – פעולות התנגדות לממסד שאופיינו במשמעת, תכנון ודיוק. בניגוד למדיה החברתית, האקטיביזם הישן אופיין במבנה היררכי, דבר שאינו מאפיין רשתות חברתיות שהן נעדרות היררכיה. מבנה היררכי ומשמעת חיוניים בפעולות של תנועות פוליטיות אנטי-ממסדיות. רשתות חברתיות, שגלדוול מכיר ביתרונות אחרים שלהן, מאפשרות לחבריהן לבטא את עצמן, אולם לביטוי הזה אין כמעט השפעה, הן גם מצליחות להפוך את הסדר הקיים ליעיל יותר, אולם הן אינן יכולות לאתגר את הסטטוס קוו.

הנרי פרל, שחוקר את הסוגיות הללו, מבקר באתר “Crookedtimber“ את התזה של גלדוול, לא מכיוון שהיא אינה נכונה, אלא משום שלדעתו, גלדוול עושה במאמר זה מה שהוא בדרך כלל עושה – לוקח טיעון המנוגד לתפיסה המקובלת, מוסיף לו מה שנראה כסיכום של תוצאות מחקרים, מתבל את כל זה בכמה אנקדוטות ויוצר מאמר ל”ניו יורקר”. גלדוול, כותב פרל, הוא כותב מעולה אבל הוגה מאד בינוני. פרל טוען שעל פי המחקר הקיים, אי אפשר לקבוע שום מסקנה אודות היחס הסיבתי שבין רשתות חברתיות לאקטיביזם פוליטי רדיקלי, פשוט בשל העובדה שכמעט ולא נעשה מחקר בסוגיה זו.

מלקולם גלדוול הגיב לפוסט של פרל ושאל, האם בשל העובדה שלא נעשה מחקר אודות שאלות מסוימות אנחנו צריכים לשתוק עד שאקדמאיים יערכו את מחקריהם? ברור שמדיה חברתית אינה יכולה להוות תחליף לאקטיביזם פוליטי (אגב לרוב המוחלט של הדברים המתרחשים במדיה החברתית אין שום קשר לאקטיביזם פוליטי), אולם כמי שמנהלים אתר שמטרתו היא לעורר אקטיביזם פוליטי ,היינו רוצים להאמין שגלדוול טועה, שהמדיה החברתית יכולה להוות מקור של אינפורמציה והעלאת מודעות; אני מסכים שרק לעיתים רחוקות היא יכולה לגרום לאדם לכבות את המחשב ולצאת לרחוב.

כנראה שיעניין אותך גם: