אי אפשר למחוק זהות
במאמרו של אמנון רובינשטיין ב”ישראל היום” ערב ראש השנה, הוא תיאר כיצד עבר כמה שלבים בחייו בהם נפגש עם מזרחים ועם התרבות המזרחית, והתוודע לעוול שנעשה למזרחים במסגרת התחייה הציונית בכלל ובמסגרת מדינת ישראל בפרט, וכיצד השתדל לתקן עוולות מסוימות כלפיהם כאשר כיהן בזמנו כשר החינוך. בסופו של דבר הוא מודיע שהשיל מעליו את זהותו האשכנזית, כעת הוא חסר זהות עדתית. אכן, יש להעריך את התהליך שעבר רובינשטיין לגבי הבנת העוול שנעשה למזרחים, ואת נסיונותיו לתיקון המצב בתחום החינוך כאשר היה בעל אחריות מיניסטריאלית בנושא; אולם המסקנה לפיה בעקבות תהליך זה הוא “איבד את זהותו האשכנזית” היא שגויה ביותר.

ובחזרה למאמר: אכן נוגע ללב המפגש הראשון שלו עקב נישואיו לאשה ספרדייה עם התרבות הספרדית השופעת חום וקרבה, וכיצד השתלב בה. אולם מדובר בגבר בוגר שעוצב במשך שנים רבות כחבר בקבוצה ההגמונית, וגם אם למד דפוסים אחרים של קשרים חברתיים, אין פירוש הדבר שאלה מחקו את הזהות שעיצב בשנות ילדותו, נערותו ובחרותו. כך לגבי הדוגמאות האחרות שהוא מביא: כל אלה אין בידן כדי “למחוק” זהות, אלא לכל היותר להעניק עוד נקודת מבט שאפשר להעדיפה על פני זו הקודמת.
למעשה, אפשר לראות את מה שקרה לרובינשטיין לא כמחיקת זהותו האשכנזית, אלא כשלבים בבנייה של עמדה כלפי מזרחים שאותה אפשר לכנות “בעל ברית”. כלומר רובינשטיין, וכל אשכנזי אחר (ובמיוחד אלה שזהותם מורכבת מכמה קבוצות הגמוניות, ולא רק מזהות עדתית, כמו מגדר, מעמד, מיקום יוקרתי בקרב האליטה וכדומה), כאשר הם מבינים לעומקו את הדיכוי של מזרחים, הם יכולים להחליט להיות בעלי ברית שלהם. מה שרובינשטיין ניסה בעצם לומר, זה שהוא הפך במרוצת השנים לבעל ברית למזרחים. אולם כמו כל בעל ברית מדובר במצב שבו הוא תלמיד נצחי – עליו קודם כל להקשיב לקולות הלא-הגמוניים, ובמיוחד לציפיות שלהם ממנו.
האם רובינשטיין מוכן לכך? האם הוא מוכן לשבת בקרב נשים מזרחיות החיות בפריפריות החברתיות, המעמדיות, ורק להקשיב להן וללמוד מהן? אם כן, אז הוא יכול לפחות לומר על עצמו שהוא “בעל ברית למזרחיות ולמזרחים”, וזאת בתור גבר אשכנזי שבזכות כל הפריבילגיות שנתנו לו הגיע לפסגת האליטות בישראל. עובדה זו הוא לא יכול, וגם לא צריך, למחוק. מה שהוא יכול זה לנצל אותה כדי להיות בעל ברית טוב ויעיל יותר.


