• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תודה לך מג'ד, תודה לך ביירות

נסיעתו של מג’ד כיאל לכנס בביירות הרבה יותר חשובה מזכותו למלא את תפקידו כעיתונאי. הרבה יותר בסיסית. זו זכות שצריכה להיות שמורה לו ללא קשר לעיסוקו – היא שמורה לו בהיותו אדם, ערבי ופלסטיני, שגמע בשקיקה מהשפע התרבותי שביירות סיפקה ומספקת לנו בנדיבות
סלאח מוחסן

English

שחרורו של מג’ד כיאל, עיתונאי ועורך אתר האינטרנט של מרכז עדאלה – לאחר חמישה ימים של מעצר וניתוק מוחלט מהעולם החיצוני, ללא אפשרות לראות עורך דין ותחת צו איסור פרסום גורף בפרשה – מוכיח שמעצרו היה אקט נקמני והרתעתי ולא לצורכי חקירה. גם הניסיון להדביק למג’ד את האישום של מגע עם סוכן חוץ נועד להסית את הדיון מהסוגיה העקרונית, נסיעתו וקשריו המקצועיים בלבנון.

הבעיה אינה בנסיעתו של מג’ד כיאל ללבנון. הבעיה היא בחוק המונע ומפליל זאת. מבחינתו של מג’ד, מבחינתי ומבחינת כל פלסטיני אחר, הגדרתה של לבנון כמדינת אויב בחוק הישראלי אינה הופכת אותה לכזאת. אנו גם מסרבים לראות בעיתונאים של “אל-ספיר” ובכל עיתונאי לבנוני אחר כגורם עוין. אנו גם לא רואים צורך מיידי לתחקר כל עיתונאי שאנו משוחחים איתו אם הוא שייך לארגון פוליטי מסוים לפני שאנו מסכימים להחליף איתו מילה.

מג’ד הוא אחד ממאה עיתונאים צעירים מרחבי העולם הערבי המפרסמים באופן קבוע במוסף “אל-ספרי אל ערבי”, שנועד לטפח דור חדש של עיתונאים. הם מפרסמים כתבות וניתוחי עומק על תהליכים פוליטיים וחברתיים שעוברות החברות שלהם והמדינות בהן הם חיים. זוהי זכות גדולה להיות בין כותבים אלה. זוהי גם הזדמנות נהדרת, שפלסטיני אזרח ישראל לא יכול לקבל חוץ מאשר ב”מדינת אויב”.

מג'ד כיאל.  ביירות היא חלק מהמורכבות התרבותית והפוליטית והאינטלקטואלית של מג'ד ושל כל פלסטיני וערבי בעולם
מג’ד כיאל. ביירות היא חלק מהמורכבות התרבותית והפוליטית והאינטלקטואלית של מג’ד ושל כל פלסטיני וערבי בעולם

ההשוואה של מג’ד לעיתונאים ישראלים אחרים שנסעו למדינות המוגדרות כמדינות אויב ולא נעצרו עם חזרתם ארצה, הינה השוואה חשובה, שמוכיחה את הכוונה האמיתית מאחורי מעצרו – מעצר שאין לו קשר עם סוגיות ביטחוניות. אך אנו צריכים לסייג את ההשוואה הזו. גם אם עיתונאים ישראלים לא היו נוסעים למדינות אלה, וגם אם הם היו נעצרים ונחקרים עם חזרתם, זה לא צריך לגרוע מזכותו של עיתונאי ערבי פלסטיני לבקר בלבנון. אנו לא ממצאים את הגלגל בעניין: החוק הבינלאומי מעגן בצורה ברורה, וביותר מאמנה אחת, את זכותם של מיעוטים לאומיים לעמוד בקשר ולטפח את הקשר שלהן עם בני האומות שלהן, גם מחוץ לגבולות המדינה.

מבחינתי, נסיעתו של מג’ד והשתתפותו בכנס בביירות היא הרבה יותר חשובה גם מזכותו לחופש העיסוק וזכותו למלא את תפקידו כעיתונאי. היא הרבה יותר בסיסית מכך. היא צריכה להיות שמורה לו גם ללא קשר להיותו עיתונאי נועז ומבריק. היא שמורה לו בהיותו אדם, ערבי ופלסטיני, שגמע בשקיקה מהשפע התרבותי שביירות סיפקה ומספקת לנו בנדיבות.

ביירות היא חלק מהמורכבות התרבותית והפוליטית והאינטלקטואלית של מג’ד ושל כל פלסטיני וערבי בעולם. חלקה של ביירות בעיצוב הזהות התרבותית והפוליטית שלנו הוא הרבה יותר גדול ועמוק מחלקה של תל אביב. גם אם זה יישמע ברור ובנאלי, טוב להזכיר כי פיירוז חשובה יותר מבחינתי מאשר שלמה ארצי, וקונסטנטין זריק מגרשום שלום ומרטין בובר. השסעים העדתיים בלבנון עלולים להשפיע על המרקם החברתי בנצרת יותר מאשר המאבקים בין אשכנזים למזרחים, או חרדים וחילוניים בישראל. מי שמתעלם מכך לעולם לא יכול להבין את היווצרותן והתפתחותן של הזהות התרבותית והלאומית שלנו, וגם לא את המציאות הסובבת אותו.

נראה שמג’ד החל את המאבק שאנו צריכים לנהל על מנת לבטל חוקים שרירותיים ואבסורדים המונעים מאתנו ביקור וקשרים מסחריים עם חצי מבני האומה הערבית.

תודה לך מג’ד, תודה לך ביירות.

הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית של מרכז עדאלה

כנראה שיעניין אותך גם: