דוקטרינת ההלם שוב איתנו

שעתיים אחרי המלחמה, וכבר האליטה הכלכלית והפוליטית ודובריה האקדמיים והאחרים מתרוצצים אחוזי תזזית. הם עסוקים בתיאור האפוקליפסה הכלכלית שתבוא עלינו אם לא נמהר להסכים לקצץ מיידית קיצוץ כואב בשירותים החברתיים, אם לא נפטר אלפי עובדים במגזר הציבורי ואם חס וחלילה נעז להעלות מיסים על בעלי ההון. נעמי קליין קראה לאסטרטגיה הכלכלית המוכרת הזו “דוקטרינת ההלם”: שימוש באובדן העשתונות של הציבור בעקבות מכות הלם קולקטיביות עצומות ממדים – מלחמות, התקפות טרור או אסונות טבע – על מנת להשיג שליטה באמצעות כפיית טיפול בהלם כלכלי.

הטיפול בהלם כלכלי פוגע במרבית האוכלוסייה ומשרת חלק קטן ממנה. הטענה לפיה הצעדים האנטי-חברתיים הללו, המגדילים את אי-השוויון, הם אמצעי הכרחי בלתי נמנע להגדלת הצמיחה הכלכלית, אינם אמיתות מדעיות אלא אידאולוגיה לקידום אינטרסים כלכליים צרים.

>>> המצפון הנרשע והמזימה הרעה: דוקטרינת ההלם: עליית הקפיטליזם של האסון מאת נעמי קליין | צבי בן דור בנית

בימים אלה התפרסם מחקר של כלכלני חברת סטנדרט אנד פור, אל דאגה לא מדובר בקומץ מרקסיסטים רדיקלים אלא בחברה בינלאומית לדירוג אשראי. המחקר קובע שאחת הסיבות המרכזיות לאי-צמיחה משמעותית הוא הגדלת אי-השוויון בחברה האמריקאית. ההסבר די פשוט, כפי שלימדנו קיינס, כאשר חלק הולך וגדל של ההכנסה זורם לעשירים, שנוטים יותר לחסוך מאשר לצרוך, נוצר מצב שאין מספיק ביקוש למוצרים ושירותים, ביקוש שהוא הכרחי לצמיחה כלכלית. וכאשר השאר לווים כספים על מנת להדביק את הפער, נוצרות באופן מחזורי בועות חוב המתפוצצות אחת לכמה שנים ויוצרות משברים כלכליים. קשה לצאת מהמעגל האכזרי החברתי והכלכלי הזה בשל הקשר הון-שלטון. בעלי ההון עושים שימוש כספם על מנת לדאוג לכך שהמערכת הפוליטית תשמר את יתרונם על פני אחרים, תמשיך לדאוג להטבות המס שלהם ולהשקיע פחות במערכת החינוך ושירותים חברתיים אחרים.

ב”ניו יורק טיימס” התפרסם מאמר המתאר מחקר הקושר בין אי שוויון ואי צמיחה.