הלילה הסוער של הונג קונג
הונג קונג ראתה שלשום הפגנות מהגדולות בתולדותיה. וזו עיר למודת הפגנות, חלקן אלימות: הפגנות בעד הקומוניזם הסיני בשנות השישים, שדוכאו בברוטאליות על ידי השלטון הקולוניאלי הבריטי, הפגנות תמיכה במפגיני כיכר טיאנאנמן ב-1989, ונגד אותו שלטון סיני, הפגנות אנטי גלובליזציה ענקיות ב-2005 בעיר שהיא אחד מתוצרי הגלובליזציה המובהקים, ועכשיו זה: הפגנות בדרישה לדמוקרטיה ומה שרבים בטריטוריה רואים כמאבק על דמותה ועל מעמדה הייחודי, וגם על עתידו הכלכלי של מעמד הביניים הצעיר שלה.
הרבה אחרי חצות בהונג קונג, הטוויטר מלא בדיווחים על אלפים ברחובות וניית’ן רואד, אחד מנתיבי התחבורה הכי עמוסים בעולם והרחוב הראשי של קאולון, חסום על ידי מפגינים. כמויות אדירות של גז מדמיע באדמירלטי ומונג קוק, אחרי התנגשויות מוקדם יותר בסנטרל, והמפגינים קוראים לשוטרים לסרב פקודה. השלטונות והמשטרה ההונג קונגית חוזרים ומדגישים שאין כוונה לערב משטרה או צבא מסין היבשתית ודוחים שמועות בכיוון, אבל המצב מתוח מאד, לבייג’ינג לא פחות מאשר למפגינים בקאולון.
אפליקציית אינסטגרם נחסמה לגלישה בתוך סין בלילה, כנראה בגלל זרם גדול מדי של תמונות מההפגנות בהונג קונג. פוסטים מהונג קונג ברשת החברתית הסינית Wechat נמחקו בסיטונות. ברור שבייג’ינג תעשה הכל כדי למנוע אפילו רמז להתפשטות הפגנות דומות לתוך היבשת. לא צריכות להיות שום אשליות לגבי כמה רחוק המפלגה הקומוניסטית תלך אם תחשוש שהונג קונג נשמטת מידיה.
בינתיים, נראה שהמשטרה מנסה להרגיע את השימוש בכוח, אחרי שהשימוש המאסיבי בגז רק הריץ לרחובות עוד ועוד מפגינים זועמים, וסיפק תמונות בלתי נשכחות לכל ארגוני התקשורת בעולם. הצעירים ההונג קונגים התעטפו בשכמיות וניילונים שבדרך כלל מגנים מפני גשמי הקיץ בעיר והוסבו למסכות גז מאולתרות, הניפו מטריות מול שוטרים בציוד פיזור הפגנות, ולמרות הכעס המבעבע הקפידו לנקות אחריהם בפארקים ולא לפגוע בחנויות. למרות שמארגני ההפגנות מתנועת Occupy Hong Kong ומנהיגי הסטודנטים ביקשו מהציבור להתפזר, רבים נשארו ברחובות עד הבוקר.
הטריגר למה שקרה אתמול בלילה נוצר ב-31 באוגוסט, אחרי שבייג’ינג החליטה שב-2017 לא יתקיימו בחירות דמוקרטיות של ממש, אלא בחירות מוגבלות בין מועמדים שהמפלגה תבחר, מה שרבים מפרשים כהפרה של הסכם ההחזרה של הטריטוריה מבריטניה לסין. בחודשים שהובילו להחלטה, תנועת אוקיופי המקומית ארגנה משאל עם בלתי רשמי שבו ההצעה לרפורמה דמוקרטית זכתה ל”כן” מהדהד מכמעט 800 אלף אזרחיות ואזרחים שהשתתפו במשאל. זה מספר עצום, אולי חסר תקדים, למשאל שלא נתמך בידי שום גוף רשמי והממשלה אף הצהירה והזהירה שוב ושוב על אי-החוקיות שלו. יחד עם כמה עצרות ענק בשנים האחרונות, המשאל הראה פוליטיזציה גוברת של הונג קונג מול הסיפוח הזוחל של בייג’ינג. החשש מפגיעה בחירויות ומבליעה על ידי הענק הסיני מצטרף לחוסר נחת גובר ממצב כלכלי לא מזהיר ומהתרחבות הפערים הכלכליים בעיר שיש בה יותר מיליונרים מבכל מקום אחר כמעט.
עם פתיחת שנת הלימודים בספטמבר, סטודנטים בעיר אירגנו הפגנות המוניות ושביתת מחאה שסחפה אלפים, כולל מרצים רבים ואפילו תלמידי תיכון וחטיבת ביניים. הסטודנטים השובתים היו אלה שהתחילו את ההפגנות בימים האחרונים, לפני שאנשי אוקיופיי הפכו לדומיננטיים יותר.
הונג קונג, שנמסרה לבריטים באמצע המאה ה-19 בעקבות מלחמת האופיום ונותרה הקולוניה האחרונה של בריטניה, הוחזרה לסין ב-1997 תחת תנאים מיוחדים שהבטיחו לה אוטונומיה נרחבת. הטריטוריה מנהלת כלכלה עצמאית עם מטבע משלה, יש מעברי גבול בינה לבין סין ולאזרחיותיה דרכונים משלהן, תקציב ומערכת מוניטרית משלהן, וחירויות נרחבות מהרבה מאלה שהסיניות זוכות להן. תחת ההסכם עם בריטניה אמורות להתקיים בחירות ב-2017, כשימלאו עשרים שנה לחילופי האימפריות. נראה שההסכם ההוא נחתם תחת הנחה מקובלת בשנות ה-80 וה-90, שהשלטון הקומוניסטי לא יחזיק מעמד וסין תעבור דמוקרטיזציה או תתמוטט. מאז היא התעצמה בהרבה, ולמרות שלל הבעיות המבניות שלו, הממשל בבייג’ינג נראה לעת עתה יציב להפליא ומאיים יותר מתמיד על שכנות קרובות ורחוקות.
איפה זה משאיר את הצעירים ההונג קונגים שמרגישים שהם נלחמים על הבית? לא ברור. המחאה שלהם היא מאבק על חירויות אזרחיות, אבל גם ניסיון להגדיר זהות וגם, במידה מסוימת, חוסר נחת מהקפיטליזם דווקא במקום שנחשב לאחת ההצלחות הגדולות ביותר של השיטה. תנועת אוקיופיי שהיא בין מובילי ההפגנות, צמחה בהשראת תנועת אוקיופיי וול סטריט האמריקאית, ולא במקרה נשמעו מהמפגינים אתמול קריאות נגד האליטה הבנקאית הכל יכולה של הונג קונג, לא פחות מאשר נגד השוטרים ונגד הצל המאיים של בייג’ינג, כיוון שהאליטה הכלכלית בהונג קונג מקבלת בסיפוק רב את השלטון הסיני.
מפגינות רבות נשארו לאייש את הרחובות לאורך היום כולו מאז יום ראשון כשהמשטרה נסוגה אתמול ועברה לשיטור רגוע בהרבה ללא אמצעים לפיזור הפגנות. בשעות אלה, לקראת ערב ביום השלישי להפגנות ולשיתוק חלקי של העיר, מרכז הונג קונג שוב מתמלא במפגינים. המושל לונג צ’ון יינג הבהיר במסיבת עיתונאים שבייג’ינג והממשלה המכהנת בהונג קונג אינן מתכוונות לסגת מעמדתן וקרא למפגינים להתפזר. מנהיגי הסטודנטים, מצידם, מבטיחים להחריף את המחאה ערב החג הלאומי של סין – יום הכרזת הרפובליקה העממית שיחול מחר. איך המפגינים הצעירים ותומכיהם יתפקדו מול מי שרוצים להמשיך להניע את גלגלי הכלכלה ההונג קונגית? ואיך הסטודנטיות ימקמו עצמן מול הבנקאים, כוהני הקפיטליזם, מצד אחד, והמפלגה הקומוניסטית מצד שני? יהיה מרתק להמשיך לעקוב אחרי העימות הזה, שבתוכו אבסורד מובנה שבו ההון הגדול הוא גם התומך הגדול בקומוניסטים מעבר לגבול. הוא יגדיר במידה רבה את השנים הבאות במזרח אסיה.
כל התמונות מטוויטר, תחת ההאשטאג #OccupyHongKong






