מעניין את הסבתא שלנו

פאריס. מה הסיפור של הצרפתים האלה? המחשבה הזאת עולה לראש בנסיעה לא-שגרתית בקו 13 של המטרו בפאריס, שמלא עד אפס מקום בנוסעים, בכל שעות היום. הבעיות במטרו מתרחשות “בגלל מחאה סוציאלית”, כך מסבירה הודעה מוקלטת שמהדהדת בקרונות ובתחנות הצפופות. גם תושבי הבירה הצרפתית שמורגלים בשביתות של המגזר הציבורי, מודים כי הפעם מדובר בסיוט של ממש.
עם זאת, גם בתנאים הקשים של חוסר חמצן ושל צחנה אנושית, לא נשמעות תלונות בקרון. נדמה שההמון מקבל עליו בהבנה את הגזירה, כפי גם שתושבי מארסיי סותמים בהבנה את אפיהם לנוכח 4,000 טונות האשפה שנרקבות ברחובותיהם בימים אלה בשל שביתת שירותי איסוף האשפה.
העיכוב במטרו מביא אותי להזיות בהקיץ. תרחיש דמיוני בתיכון בליך: בוקר אחד נחסמות דלתות הכניסה לבית הספר, התלמידים יוצאים מהכיתות, מטפסים על גגות רכבים וקוראים סיסמאות בגנות הממשלה. לא לבד,אלא עם צוות המורים וכמה הורים מלווים.
תרחיש מופרך במפרץ חיפה: בתי הזיקוק נסגרים ונמנעת כניסת משאיות הדלק אליו. התוצאה היא השבתה הולכת ומחריפה של תחנות הדלק במדינה ונהירה המונית אל תחנות הרכבת העמוסות לעייפה גם ככה בשל תדירות נמוכה ב50%. הממשלה נוקטת בצעד קיצוני ופותחת את מאגרי הדלק המיועדים לשעות חירום.
בישראל מדובר באכן בהזיה אבסורדית, אך התסריטים האלה הם המציאות בצרפת, שמפגינה ושובתת ובמחאה על תוכנית רפורמת הפרישה של ממשלת סרקוזי (שבמרכזן העלאת גיל הפרישה מ-60 ל-62). ארגוני העובדים, אוניברסיטאות, בתי ספר, חברת הרכבות, ועוד מיליוני עובדים מהמגזר הציבורי כבר לא מתפקדים או מתפקדים חלקית במשך שבועות.
ספורט לאומי
אין ספק שבצרפת, כמו בישראל, לשמאל לא חסרות סיבות לצאת לרחוב. הצרפתים הפכו במרוצת השנים את המחאות לספורט לאומי – החייאת אתוס מהפכני אנכרוניסטי, שלרוב נועד לספק תחושת סיפוק עצמי יותר מאשר שינוי של ממש, אך בזמן האחרון נדמה היה שהם שובתים משביתות. בצרפת נחקקים חוקים פופוליסטיים וגזעניים שאמורים לעורר את ה”רגש המהפכני”, אך לא תמיד נרשמת התרגשות רבה. האדישות בלטה לפני כחודש, כאשר בצרפת נאסר על לבישת הבורקות והחיג’ב (או כל כיסוי פנים מוסלמי) – חוק שלכל הדעות אינו מכוון כנגד בעיה חברתית משמעותית, שכן רק כמה אלפים בודדים מהנשים במדינה מכסות את פניהן.
באופן דומה, גם ההפגנות בעקבות גירוש הצוענים המאורגן בטלות בשישים לעומת אלו שהתארגנו נגד הרפורמה בפנסיה. על פי סקרי העיתונים הגדולים, כ70% מתושבי צרפת תומכים בהפגנות, בשביתות ובמחאות. המספרים הגבוהים מצביעים על תמיכה משמעתית גם מצד הימין במדינה, שחלק מנציגיו אף התבטאו בעניין. לצד ארגוני עובדים, ארגונים קומוניסטים, והמפלגה הסוציאליסטית צועדים ברחובות גם רבים ממצביעי סרקוזי לשעבר, אנשי ימין שרואים ברפורמה פגיעה ישירה באיכות חייהם ובזכויותיהם לפרישה בכבוד. הם מוחים בסולידאריות עם אלו שכבר קרובים לפרישה, חלקם עובדים מגיל 16, שיהיו חייבים לעבוד עוד שנתיים אם ירצו לקבל את כל כספם. הם מוחים עם נשים, שצפויות להיפגע כפליים בשל חופשות הלידה ושנות השבתון במשך השנים, עליהם לא ישתכרו, ועם הנפגעים העיקריים של הרפורמה: השכבות החלשות, נותני השירותים הזוטרים ביותר, שבערים הגדולות חלקם הגדול מורכב ממהגרים. ואכן במרסיי עיר ששליש מאוכלוסייתה הוא ממוצא צפון אפריקאי נרשמו המחאות החריפות ביותר עד כה.
מעל לכל, מיליוני הצועדים בהפגנות הענק היומיות ברחבי המדינה מוחים נגד האטימות של ממשלתם. עמדת סרקוזי לא התגמשה מאז תחילת המאבק. המנטרות בדבר הצורך בשינוי השיטה חוזרות על עצמן ללא שינוי. המפגינים רואים בהצהרות הממשלה ניסיון להפחדה והשתקה. הם לא חושבים שהעלאת גיל הפרישה היא הדרך היחידה לשיפור המשבר הכלכלי הנוכחי או העתידי – הם פשוט לא מקבלים את הניסיון של ממשלת סרקוזי לייצר מציאות שבה רק רפורמה בהפרשת תשלומי הפנסיה תציל את המצב. ימנים ושמאלנים בזים להתנהלות הממשלה שניסתה להעביר רפורמות משמעותיות כל כך בארבעה חודשים בלבד (רפורמות דומות נערכו בשוודיה בהדרגה במשך עשר שנים).
הנקודה הישראלית
קשה לחשוב על נושא כלשהו, כלכלי, חברתי או מדיני שיביא כל כך הרבה המונים לרחובות בישראל. הצתת מכוניות על ידי בני נוער במחאה על תנאי הפרישה של הוריהם או סביהם נשמע לאוזן ישראלית כרעיון בלתי הגיוני. ומה לארגוני נשים ולתוכנית הפרשת כספי הפנסיה? מה למתנ”ס המקומי ולגיל הפרישה? מה לתדלוק מטוסים ולרפורמות בכלכלה?
הישראלים לא רגילים לראות ציבור רב מתרגש מנושאים בעלי אופי חברתי-כלכלי. בין אם המפגינים הצרפתים יוצאים לרחובות משום שהם מעוניינים להראות סולידאריות חברתית, מעמדית ודורית, או סתם בגלל טרנד אופנתי ובין אם הם אכן יצליחו לשנות את רוע הגזירה, או אל – העובדה היא שהצרפתים יצאו לרחובות במיליונים.
למזלנו, ראש הממשלה שלנו למד מנהל עסקים ב-MIT והנגיד האמריקאי שלנו הוא נגיד השנה בעולם – הם לא מתרגשים ממה שקורה ביבשת הישנה ולכן הרחובות שלנו רגועים מתמיד.


