מס דלק וסככת האופניים
אחד הנושאים החשובים פחות הנידונים בימים האחרונים הוא מחיר הדלק. כאילו המדיניות החברתית כולה נשענת על עלייה או הפחתה של 20 אגורות במחיר ליטר דלק. אופורטוניסטים למיניהם בפוליטיקה ובתקשורת מצאו להם גל לרכוב עליו, גל שלא מבשר את האביב ואפילו לא את הסתיו. תאמרו שהנה סוף-סוף התעורר הציבור והצליח במאבקו, ומה לנו כי נלין. אלא שהצלחה זו, כביכול, מראה בדיוק למה הסיכוי לשינוי חברתי מהותי שואף לאפס.
אז בואו נבדוק מה יש לנו. המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל נסמכת על אידיאולוגיה של ראש ממשלתה, שלמד כמה שטויות בשנות השמונים. אחת מהן טוענת שהורדת מיסים, בעיקר ישירים, מצמיחה את הכלכלה ולכן אנו נידונים להוריד את שיעורי המס הישיר של יחידים וחברות עד אינסוף. לא משנה שכבר מזמן הטענה הזו הופרכה הן במחקרים בתוך מדינות לאורך זמן והן בהשוואה בינלאומית. אבל כאן עדיין נותנים לראש, הידוע באיכות החלטותיו, לעשות את מעשיו ללא ביקורת. ממפלגת העבודה שהצביעה בעד התקציב, עד ש”ס החברתית, התקשורת ועד בכלל.
כל זה קורה כיון שכרגיל במקומותינו אנחנו תחת הרושם שאנו משלמים מס בשיעורים הגבוהים מהממוצע במדינות אחרות. הגרף המצורף מראה שאין זה כך, ב-2009 שיעור המס בישראל ירד לכמעט 31% מהתוצר. אנו מרוחקים כ-5% משיעור המס מהתוצר ממדינות אירופה וב-3% ממדינות ה-OECD. אילו היינו גובים מס כמו במדינות אירופה היה התקציב יכול לגדול בסביבות 40 מיליארד שקל. נראה לי שזה סכום שראוי לדבר בו, אבל למה לדבר על הרבה כשאפשר לדבר על מעט.
לא רק ששיעור המס מהתוצר בישראל נמוך, הוא גם מעוות באופן החלוקה בין מסים ישירים לעקיפים: בעוד המס הישיר הוא מהנמוכים באירופה, המס העקיף הוא בין הגבוהים. אחרי המבנה המעוות הזה עוד מתפלאים שהפערים בישראל גבוהים והעוני מככב בראש הטבלה. המס הישיר נגבה ממי שיש לו שכר גבוה יותר או רווחים גדולים יותר, המס העקיף נגבה מכולם בלי קשר להכנסתם. מע”מ, למשל, אינו מבחין בן קונה עשיר לעני, יותר מכך מי שצורך את כל הכנסתו משלם יותר מאשר מי שהכנסתו גבוהה וחוסך חלק מכספו. כך שלא רק שגובים מעט מס יחסית למדינות אחרות, עושים זאת באופן שייטיב עם המבוססים.
שלא לדבר על השירותים החברתיים הנשחקים בגלל העדר משאבים שחלק מהאוכלוסייה בשכבות הבלתי מבוססות אינו יכול לספקם בעצמו, בעוד שהמבוססים מקבלים בונוס מהמדינה כדי שיוכלו לספק לעצמם שירותים פרטיים טובים יותר. כך שבעצם הממשלה מסבסדת את השירותים הפרטיים האלה, בחינוך, בריאות ומה לא.
אבל למה לנו לדבר בנושאים הללו. הרבה יותר קל להיתלות במס אחד על הדלק, ואפילו לא במס עצמו אלא בהעלאה האחרונה. כל היתר כידוע ממש מבריק, ורק אם נתקן את סככת האופניים הכל יהיה בסדר, כאן זה מתחיל וכאן זה מסתיים. מי שרוצה באמת לשנות יכול אמנם להשתמש במס הדלק כנקודה ארכימדית, אבל לא נראה שזה קורה או יקרה בזמן הקרוב. משום מה אנחנו נעולים במסכנות של אזרחים שנמצאים תמיד בסכנה קיומית, ולכן למה שנאבק באמת על מדיניות חברתית שיוויונית והגונה.
אני אוכל להמשיך לכתוב את אותם דברים כל יום, כל חודש, כל שנה.



