בדידות
שיר לשבת
בְּדִידוּת
הִיא שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּתֵּן לְךָ מַגֶּבֶת.
אַתָּהָ נֶאֱלָץ לָצֵאת רָטֹב מִן הַמִּקְלַחַת,
הוֹלֵךְ עָרֹם
עַל שְׁטִיחִים הַסּוֹפְגִים אוֹתְךָ.
נוֹטְפִים מִמְּךָ: צְרָחָה כִּפְרִי הַדֻּבְדְּבָן,
נְסִיכִים מוּבָסִים
וּמַיִם קְדוּמִים.
אַתָּה נִמְנָע מִן הַמַּרְאָה
כְּדֵי שֶׁשֻּׁמָּנְךָ לֹא יִנְבַּח עָלֶיךָ
יוֹשֵׁב עַל קְצֵה הַמִּטָּה
תַּחְתֶּיךָ סָדִין עִוֵּר
מֵרִים מַגֶּבֶת רְטֻבָּה
וּמְנַגֵּב בָּהּ אֶת לִבְּךָ.
מַבִּיט לְעֵבֶר אֶצְבְּעֹות רַגְלֶיךָ
צִפָּרְנֵיהֶן הִתְאָרְכוּ
וְאַף אֶחָד לֹאֵ הֵעִיר לְךָ עַל כָּךְ
מִלְּבַד פַּעֲמֹון הַדֶּלֶת.
פורסם בכתב העת דקה #3
תרגום: בועז רותם



