פחות שיקספיר, יותר אי-מייל: חזון הבלהות של בנט לשנת הלימודים הבאה

במסיבת עיתונאים חגיגית לקראת פתיחת שנת הלימודים, הציג שר החינוך נפתלי בנט את היעדים והרפורמות של משרדו. רפורמה מרכזית תתחולל בתחום הוראת האנגלית תחת הסיסמה “פחות שיקספיר, יותר מעשי”. מעתה, במקום “בזבוז זמן” על לימוד יצירות ספרותיות בשפה האנגלית, כל תלמיד ילמד אנגלית מדוברת ויידע לכתוב אי-מייל באנגלית.

ההמלצה “פחות שיקספיר, יותר מעשי”, הזכירה לי את דבריו של קן רובינסון, אחד מאנשי החינוך והמרצים המשפיעים בעולם, שכ-300 מיליון איש צפו בהרצאותיו ב”טד”. כדוגמה לחינוך יצירתי מופתי, שמעניק לתלמידים הזדמנויות לתת ביטוי למגוון כישוריהם היצירתיים, רובינסון מספר על ביקורו בבית ספר בשכונת קוריאה טאון בעיר לוס אנג’לס, ששוררים בה אלימות ופשיעה ושאנגלית אינה השפה הראשונה של התלמידים ילדי המהגרים החיים בה. למרות שרבים מהם סובלים מקשיים בלמידת קרוא וכתוב, שיעורי ההצלחה של תלמידי בית הספר גבוהים יחסית, וחלק מבוגריו אף ממשיכים לאוניברסיטאות או עוסקים במקצועות אותם הם אוהבים.

אחד מסודות ההצלחה שלהם הוא המורה רייף אסקווית, המלמד בכל שנה את בני ה-9-11 בבית הספר מחזה אחד של שייקספיר. במקביל ללימוד המחזה, הילדים לומדים גם לנגן בכלי נגינה, ובסוף השנה, שופעי ביטחון, הם מעלים הפקה של המחזה מלווה בשירים של הביטלס, קולדפליי ואמנים אחרים. איאן מק’קאלן, מגדולי שחקני שיקספיר, אמר שזו הייתה אחת ההצגות הטובות ביותר שראה. על פי הרפורמה של השר בנט, אסקווית, שזכה לאות הצטיינות מנשיא ארצות הברית, היה צריך לזנוח את מפעלו החינוכי ולהתרכז בהוראת אנגלית שימושית של כתיבת אי-מיילים וניהול שיחה עסקית באנגלית מדוברת.

הציווי “יותר מעשי” עומד מאחורי יוזמה נוספת של השר – הקמפיין האגרסיבי שניהל משרד החינוך בחודשים האחרונים לקידום לימודי חמש יחידות במתמטיקה. קמפיין שהמסר שלו היה שאם אתה לא לומד חמש יחידות במתמטיקה אתה כישלון – מסר המצמצם את הפוטנציאל של ילדים לפיתוח הדמיון, היצירתיות והידע שלהם לתחום אחד בלבד. הציווי “יותר מעשי” בא לביטוי מערכתי דרמטי יותר גם בתוכנית של השר (שפעל לקידומה במרץ רב גם כשר הכלכלה) ושל התאחדות התעשיינים להרחבת החינוך המקצועי, שעל פי המחקר, כולל בחלקו הגדול מסלולי לימוד נחותים מלימודים תיכוניים עיוניים המיועדים לתלמידים מזרחים מהפריפריה, ערבים ואחרים בעלי מעמד חברתי וכלכלי נמוך.

שלל הרפורמות הללו הן ביטוי לתפיסה חינוכית וחברתית רחבה ונפוצה על פיה חינוך אינו בעל ערך פנימי עצמאי, אלא פעילות שמטרתה לשרת מטרות חיצוניות אחרות. מערכת החינוך היא שפחתה של המערכת הכלכלית. לפי תפיסה זו, ייעודה המרכזי הוא לתרום לצמיחה כלכלית על ידי הכשרת בוגרים בעלי כושר ייצור שיעניקו לישראל יתרון כלכלי בשוק הגלובלי התחרותי. ההתייחסות לתלמידים על פי גישה זו היא כאל “הון אנושי” שיש למקסם את פוטנציאל הרווח שלו.

האידיאל המעשי והכלכלי הזה אמור להחליף את החינוך הדמוקרטי הבלתי יעיל המעמיד את הילד במרכז, חינוך שמטרתו לאפשר לילדים לגלות ולממש את הפוטנציאל שלהם, להפוך לאזרחים דמוקרטיים בעלי ידע וכושר שיפוט ביקורתי, המסוגלים לקרוא תיגר נגד שרירות שלטונית, להיות אזרחים בעלי חוש צדק המגלים אמפטיה לאחרים – למוחלשים ולמודרים.

גם “הכרה של האחר”, כפי שהצהיר שר החינוך, אינה אחד היעדים של המשרד. הוא מעדיף במקומה להנחיל לתלמידים זהות יהודית בגרסה הלאומנית והאנטי-דמוקרטית שלה, שבאה לידי ביטוי בספר האזרחות החדש ובפרויקטים של העמקת זהות יהודית הממומנים במאות-מיליוני שקלים.

הצירוף של חינוך ההופך ילדים למכונות כלכליות יעילות וקונפורמיסטיות, לצד אינדוקטרינציה לאומנית, הוא חזון בלהות חינוכי, חברתי ופוליטי.

פורסם ב״ידיעות אחרונות״