מאבק עוקף בג"צ
הסכסוך הארוך סביב הקרקעות לבנייה בשכונת עג’מי שביפו הגיע לאחרונה לבג”צ. בכתב העתירה שהוגש לבית המשפט, ביקשו העותרים להפוך החלטה של המחוזי בתל אביב, שאישר הקמה של פרויקט מגורים המיועד ליהודים דתיים בלבד בשכונה. העותרים, ביניהם תושבי השכונה, האגודה לזכויות האזרח ועמותות שונות, ביקשו לבטל את זכייתה במכרז של חברת “אמונה” שמקימה את הפרויקט, משום שמדובר באפליה של תושבי השכונה הערבים.
בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בפברואר 2010, נדחתה העתירה המקורית תוך הסתמכות על מספר טעמים, בהם טעמים הלקוחים הן מהמשפט הפרטי והן מהסדר הערכי. כך טען השופט זפט כי בתנאי המכרז שפורסמו לא צוין דבר אודות שיווק שוויוני של מתחם הדירות ופתיחתו לציבור הרחב. יחד עם זאת, הוסיף השופט טיעונים הנוגעים להשקפת עולמו, וציין כי אינו רואה כל בעיה עקרונית בפתיחה סלקטיבית של פרויקט המגורים למגזר מסוים, גם על חשבון תושבי השכונה האחרים. עוד הוסיף השופט מספר הערות בפסק הדין הנוגעות למניעי העותרים, ואף ציין כי “העתירה לוקה בחוסר תום לב בכך שבעוד רוממות עקרון השוויון בגרונם, מהעתירה עולה בבירור שלשיטת העותרים ראוי לייעד את המגרש למגזר המסוים ביקרו הם חפצים”.

פסיקת בג”צ שניתנה החודש, דחתה את ערעור העותרים, מטעמים טכניים בעיקר. בג”צ קבע שלמרות חשיבותן העקרונית הרבה של הטענות, עליו לדחות את הערעור משום שמדובר בעתירה שהוגשה לאחר השלמת עסקת ההחכרה של המגרש (צעד שנעשה בפרק הזמן הקצר שבין דחיית העתירה הראשונה לערעור), מכאן שמדובר ב”מעשה עשוי”. עוד הוסיף בית המשפט שלא ניתן, במסגרת פסק הדין הנוכחי, לדון בעניינים בעלי חשיבות ציבורית רבה כגון מדיניות הקצאת הקרקעות של מנהל מקרקעי ישראל.
בהחלטתם המודעת של שופטי בג”צ להוביל פסיקה פורמליסטית בעלת מטען ערכי משני וחלקי, מאששים הם הלכה למעשה את פסיקתו של השופט זפט בבית המשפט המחוזי, פסיקה שלא נמנעה משיפוט ערכי רב, כולל אמירות שנויות במחלוקת לגבי מניעי העותרים. ניתן לראות כי במקרה זה הדין הפורמלי משמש ככסות חלקית למהלך האידיאולוגי של הערכאה השיפוטית הקודמת, דבר שמחזק ומגבה את מהלך זה. צעד זה איננו מנוטרל בשל דבריו של בית המשפט בנוגע לבעייתיות העקרונית בהקצאת הקרקעות למגזר מסוים, מאחר ובדברים אלה אין כדי לשנות את החלטתו הסופית.
סדר הארועים הללו מגדיר מחדש את תפקידו הציבורי של בית המשפט, לאחר שבמשך שנים נטה לכוון את פסיקותיו ברוח ערכית בעלת פרופיל ציבורי גבוה. הפסיקה הנוכחית מכריזה למעשה, כי בג”צ מוכן לקבל את הסטטוס קוו הנוכחי, הכולל פוליטיזציה מסוימת של המשפט על ידי ערכאות שונות, ולהעניק לו חותמת כשרות משפטית. בנטייתו הנוכחית של בית המשפט לכיוון פוזיטיביסטי ופורמלי, ניתן לזהות, אם כן, מטען ערכי וציבורי רב.
חלקם של העותרים התייחסו לעניין זה בתגובתם לפסיקה האחרונה. יו”ר ועד השכונה, כמאל אגברייה, מסר כי “מדובר במאבק ציבורי, שצריך להיות עיקש וצריך להיעשות ברחוב, לא בין כתלי בית המשפט”. דברים אלה מבטאים ויתור על האסטרטגיה שבה נקטו במשך שנים רבות ארגונים לשינוי חברתי, שעיקרה שימוש בערכאות משפטיות להשגת שינויים בתחום הכלכלי-החברתי והפוליטי. לאור השינוי בהלך הרוח הציבורי שאותו משקף בית המשפט בפסיקותיו, יש על ארגונים אלה לחשוב מחדש על מקומו של בית המשפט בתהליך השגת הצדק החלוקתי והשוויון האזרחי.
הכותב הוא תלמיד מחקר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה


