הימין לא התחזק, "הם" לא מצביעים למי שדופק אותם, שמאל הוא לא בהכרח ליברלי – דני פילק משרטט שלושה כשלים בשיח הציבורי על הבחירות ומצביע על כיוונים להבנת המציאות עבור מי שמבקש לשנותה לכיוון של צדק ושוויון
בבואנו להמשיג קיימוּת אורבנית ולממש אותה עלינו להידרש לסוגיית המחסומים, החברתיים והפיזיים, בין בני אדם. פטר מרקוזה משרטט מצפן תכנוני-ערכי של עירוניות צודקת ומקיימת. מצפן שנעדר מיחסה של עיריית תל אביב יפו לגבעת עמל. שוויוניות היא מטרת-על במצפן זה
תקצוב מטרות חברתיות הוא השקעה ולא הוצאה, הרחבת הבסיס ולא העמסה על הכתפיים. רטוריקה של "הוצאות" במקום "השקעות", שמאפיינת את השיח הכלכלי והעיתונאי, תשרת את האוצר בבואו למסמס את המסקנות (המתונות ממילא) של הוועדה למלחמה בעוני
השבוע פרסם מש' החינוך מסמך המסדיר הפעלת תוכניות לימוד יייחודיות בתשלום בתוך בתי הספר. במלים אחרות: עוד דחיפה למגמות ההתבדלות המעמדית, האתנית והתרבותית המפוררות אט-אט את החינוך הציבורי
אם הדמוקרטיה איננה לכולם היא פשוט לא דמוקרטיה. זה מה שאמר העם המצרי לאחים המוסלמים כשניסו לחוקק חוקה "מוסלמית ודמוקרטית". מתי תקום אצלנו תנועת מחאה המונית שתאמר לא ל"אחים היהודים" ולמדינה היהודית ודמוקרטית?
אז ב"הארץ" קוראים לערבים להצביע. אבל הנוכחות בכנסת יותר מזיקה לנו ממועילה. באב אל-שמס מוכיחה שיש דרכים אחרות – צריך להקים עוד עשרות ומאות כאלה כדי להיות מחוץ לבית השקרים הישראלי
ההכרה בזכות לקהילה יכולה לאפשר לליברליזם – שחטף כרטיס אדום על התנשאות, כוחניות, צביעות, זיהוי עם קפיטליזם חזירי וכו' – לחזור למגרש המשחקים החברתי. ובשטח, לא בבג"ץ
