• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

גישת הבדלנות והאנטגוניזם של ח"כ גטאס מזיקה לחברה הערבית

ח”כ באסל גטאס ותומכיו מחשיבים עצמם ל”מצפן” של החברה הערבית, אבל הם איבדו מזמן את הצפון. כמו מקביליהם בימין הלאומני היהודי, הם נבנים מפירוד, מפופוליזם זול ומזיק. ובדיוק כמו בימין היהודי, הם מדירים מהמחנה כל דעה שונה
זיאד אבו חבלה

דבריו של ח”כ באסל גאטס נגד הנשיא לשעבר פרס בשעה שהוא נאבק על חייו, מעוררים הרבה שאלות לגבי מאבקה של האוכלוסייה הערבית להשתלבות במדינה. האם היא צריכה להמשיך להיות קורבן של חלק ממנהיגיה שראו בגישת האנטגוניזם והעמקת השסע הערבי היהודי כדרך להתברג בצמרת הפוליטית, או צריכים לחפש אפיקי מאבק אחרים שתכליתם למצוא את המשותף ולהשתלב כמיעוט לאומי בתוך החברה הישראלית?

מסתבר שמשטרת המחשבות של בל”ד עבדה שעות נוספות בחברה הערבית. ח”כ באסל גטאס ותומכיו מחשיבים עצמם ל”מצפן” של החברה הערבית, אבל הם איבדו מזמן את הצפון. כמו מקביליהם בימין הלאומני היהודי, הם נבנים מפירוד, מפופוליזם זול ומזיק. ובדיוק כמו הימין היהודי, הם מנסים להוציא אל מחוץ למחנה כל דעה שונה.

החברה הערבית בישראל חבה תודה לח”כ עיסאווי פריג’ ולאישי ציבור נוספים שלא חששו מאותה משטרת מחשבות בל”דית, והוכיחו לציבור היהודי והערבי כי יש לגיטימציה לדעה אחרת. דעה שלא מחפשת רק הקצנה ופירוד, אלא דווקא מתינות וחיבור. ח”כ פריג’ נתן ביטוי בדבריו לרוב מקרב החברה הערבית המבקש לקדם את החיים המשותפים. רוב שגאה במורשתו הלאומית הפלסטינית, שלא מוריד ראש, אבל שדורש להיות חלק מהחברה הישראלית ולא להיאבק בה.

נגע הגזענות חלחל עמוק לתוך החברה הישראלית. הגזענות היא הרבה פעמים גזענות ממסדית, שמקודמת ומנותבת על ידי גורמי השלטון. גם המעצרים האחרונים של אנשי בל”ד באישון לילה, כאילו היו טרוריסטים, מעידים לא מעט על החשיבה הגזענית המוטבעת בממסד ישראלי. אבל גזענות של אחד, לא מצדיקה פופוליזם של השני.

יהודים וערבים חיים ויחיו יחד בארץ הזו. אפשר לבחור בדרך הימין ובדרכו של גטאס, דרך של פגיעה, של העדפת המפריד על המאחד. אפשר לחפש דרך אחרת, דרך שאנשים כמו ח”כ עיסאוי פריג’ מייצגים. זוהי דרכם של ערבים ויהודים שמבקשים לחיות כאן ביחד ולהיאבק נגד הקיצוניות, אבל גם מבינים שעל מנת לעשות זאת, עליהם לכבד אחד את השני.

גטאס בחר להיזכר בדברים, שייתכן שיש בהם ממש, אך עלינו להסתכל קדימה ודווקא לזכור את הדברים החיוביים של האיש. כאשר גטאס בילה את זמנו בענייני המשט לעזה, היה זה שמעון פרס שציין כי “אין דבר בחוק הישראלי המפלה את הערבים. מה שמפלה את הערבים זה הפער הכלכלי ואנחנו מוכרחים לתקן את האפליה הזו. צירוף ערביי ישראל לענף ההיי-טק הוא בבחינת צו השעה”. על גטאס, כאיש ציבור, היה לנצל את דבריו והצהרותיו של הנשיא ולנסות לקדמם, מאשר לחפש הצהרות פרובוקטיביות.

אין אני בא לתת ציונים לאף אחד – לא לגטאס ולא לפרס – אך זו בחירתו של גטאס לתת ציונים לאדם שנאבק על חייו ומשכך, היה עליו להיות ביקורתי גם כלפי עצמו הוא, ולתת לנו תשובות על תפקידו של מייסד תנועתו היושב בחיקי המלוכה הקטארית, ועל חלקו הוא ב”אביב הערבי” ושפיכת דמם של אלפי ילדים מבני עמו וצמיחתה של דאעש. 

למרבה הפלא, גטאס שכח שפרס מעולם לא היה לבד ודי אם נזכיר את שנות התשעים בהן המפלגות הערביות  היו הגוש החוסם של ממשלת רבין פרס. ובכך, אם כל מה שיש לגטאס להגיד על פרס זה שהוא היה “רודן”, שיחפש קודם כל את שותפיו של פרס לפני שיחלק ציונים. מה עוד שבדבריו הוא כורת גט כריתות עם הרוב הגדול לא רק של הציבור הישראלי, אלא אף של השמאל הישראלי. הוא הופך את עצמו לבלתי רלוונטי לחלוטין בשיח הישראלי, למוקצה, לכזה שיכול אולי לנבוח, אבל חסר יכולת השפעה מינימאלית. אני רוצה להשפיע ולהיות חלק מהחברה הישראלית. במקביל אני חותר למצוא את החיוב באנשים וממליץ לגטאס לאמץ את הכיוון הזה, ולו באופן חלקי.

אין אני בא לתת ציונים לאף אחד – לא לגטאס ולא לפרס – אך זו בחירתו של גטאס לתת ציונים לאדם שנאבק על חייו ומשכך, היה עליו להיות ביקורתי גם כלפי עצמו הוא, ולתת לנו תשובות על תפקידו של מייסד תנועתו היושב בחיקי המלוכה הקטארית, ועל חלקו הוא ב”אביב הערבי” ושפיכת דמם של אלפי ילדים מבני עמו וצמיחתה של דאעש

במאמרו באתר זה, מדבר אבו שחאדה על “עמדה מוסרית”. לגבי דידי עמדה מוסרית היא חתירה למציאת המכנה המשותף. נכון, זה לא קל. נכון, יש גורמים רבים בקרב מנהיגי המדינה שמנסים לדחוף את כולנו לזרועות הקיצוניים, אבל זו הדרך היחידה בה נוכל להמשיך לחיות כאן יחד, ערבים ויהודים.

דבריו של ח”כ גטאס אינם באים מהאוויר. הוא מפנים היטב כי בעייתה של האוכלוסייה הערבית שהיא שונה מקבוצת הרוב היהודי מבחינה לאומית, אתנית, דתית ותרבותית, על זה ניתן ללמוד מהמשפט הפותח את הפרק העוסק בהחרפת הבעייתיות של מעמד האוכלוסייה הערבית בדו”ח ועדת אור לחקר אירועי אוקטובר 2000 שקבע “יחסי מיעוט ורוב הם בעייתיים בכל מקום, ובמיוחד במדינה המגדירה את עצמה על פי לאומיותו של הרוב”. ומשכך, התבטאויותיו של ח”כ גטאס ופעולותיו בכלל והשתתפותו במשט על עזה בפרט נובעות מכך שמפלגתו נמצאת על סף “פשיטת רגל” פוליטית, ודבריו נועדו על מנת לחזר אחר הבוחר הערבי תוך נקיטת גישת הבדלנות והאנטגוניזם.

הפתגם הבריטי המפורסם אומר שבזמן שנופלים לבור עמוק, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להפסיק לחפור. גישת האנטגוניזם של גטאס ולפניו של זועבי, אינה תורמת רבות למעמדה של החברה הערבית, נהפוך הוא: היא רק מרחיבה את השסע הערבי היהודי. אנא מכם, הפסיקו להוליך אותנו ל”אביב ערבי” נוסח האביב של בשארה וחבריו. 

 הכותב הוא רואה חשבון וכלכלן

כנראה שיעניין אותך גם: