• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ההריסות בקלנסווה ומשבר ההנהגה הערבית

הגיע הזמן לשינוי תרבות ההתנגדות בחברה הערבית. פרישה מהכנסת, למשל, תאפשר בניית פלטפורמה חדשה למאבק, כזאת שמקבלת את הלגיטימציה שלה מהרחוב הערבי הפלסטיני בתוך ומחוץ לקו הירוק – בלי קשר למוסדות הרשמיים
עבד אבו שחאדה

פעיל בל״ד וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים

לאחר המשבר האחרון בעמונה, בו הצליחו 40 מתנחלים לסחוט קרוב ל-150 מליון שקל מהמדינה, התמלא הימין תסכול, ולאחר אירוע הדריסה השבוע דרש נקמה וקיבל אותה: ראש הממשלה התחייב חגיגית להרוס בתים של פלסטינים. אתמול בשעות הבוקר הגיעו כוחות הביטחון והרסו 11 בתים בקלנסווה שבמשולש. ״משרדי הממשלה לא עוזרים לנו, בכלל לא. למה תוכנית מתאר שתוכננה על ידי הוועדה המחוזית וועדת תכנון ובנייה ומשרד הפנים מ-2002 לא אושרה? מה אנשים יעשו עם הילדים שלהם?״, אמר בתגובה למהלך ראש העיר עבד סלאמה תוך שהוא מודיע על התפטרותו. ועדת המעקב העליונה הכריזה אתמול על שביתה כללית בחברה הערבית, והתקיימו הפגנות באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית, וכן במחלף כפר יאסיף. היום ומחר יתקיימו הפגנות נוספות. מלבד ״לונדון את קירשנבאום״ בה התארח ראש הרשימה המשותפת איימן עודה, התקשורת הישראלית לא כיסתה ברצינות את האירוע. נראה שאירועים כאלה הפכו לשגרתיים, שהם כבר לא אייטם מרכזי מספיק.

ללא שום חזון מדיני ותוך העמקת הפערים החברתיים, הימין הישראלי פועל בנחרצות בכדי לשמר את כוחו הפוליטי בעזרת הדבר היחיד שהוא מצטיין בו – פגיעה מיידית בחברה הערבית בכדי לרצות את ההמון צמא הדם. ההתנהלות הזאת מובילה כעת את החברה הערבית לראשונה לדיון עמוק בנוגע לנוכחות הנהגתה בכנסת ישראל. בראיון ל״אל-ג׳זירה״, אמרה השבוע ח”כ חנין זועבי שהיא לא פוסלת את האפשרות להתפטרות קולקטיבית, ושהגיע הזמן לדון מחדש בדרכי התנגדות אחרות. בינתיים, היא מפצירה בחברי הכנסת הערבים שלא להשתתף בדיונים מספר שבועות.

החברה הפלסטינית בתוך הקו הירוק נמצאת בצומת דרכים היסטורי. אם בעבר חברי הכנסת הערבים היו מגיעים להישגים מינוריים, היום אפילו זה לא מתאפשר. הנה, בנובמבר האחרון עלתה שרת המשפטים איילת שקד על הפודיום בכנסת, ומבלי למצמץ החליטה להצביע בצורה הפוכה לאותה הצעת חוק של שני ח”כים שונים מהאופוזיציה: תמכה בהצעת חוק של ח”כ קרין אלהרר מיש עתיד והתנגדה לאותה הצעת חוק של ח”כ איימן עודה עקב היותו ערבי.


עם הריסת הבתים בקלנסווה, שהוצאה לפועל באופן ברור עקב ההסכם עם תושבי עמונה, אנו צריכים לשאול בכנות לא רק מהי משמעות נוכחותם של חברי הכנסת הערבים, אלא גם מה תפקידה של כל ההנהגה הפלסטינית בתוך הקו הירוק. ראש הממשלה פופוליסט וגזען – זה ידוע. אבל יהיה זה טיפשי להאשים רק אותו ולהתעלם לחלוטין מתרומת שאר הח”כים היהודים משמאל ומימין, אלה שכאשר הם מזהים כי פגיעה והסתה נגד החברה הערבית תורמת בסקרים לא מהססים להצטרף לעדר. כך למשל, אפילו זהבה גלאון לא היססה להניף אצבע מאשימה כלפי הערבים בזמן גל השריפות האחרון. אז אולי כל העצורים כבר בבית – האחרון שוחרר אתמול – אך ההסתה עדיין נמצאת שם בחוץ.

המאבק דרך מוסדות המדינה אבוד, כללי המשחק השתנו בצורה דרסטית והאזרחים מתוסכלים מאי יכולתם להשפיע. אך ישנם סימני שאלה לגבי היתכנותו של מאבק עממי הדורש הקרבה

הגיע הזמן לשינוי שורשיה של תרבות ההתנגדות בקרב החברה הערבית. הנהגתה נמצאת בדילמה מתמשכת בהקשר זה: מצד אחד, ברור שהמאבק דרך הכנסת ומוסדות המדינה אבוד, ברור שכללי המשחק השתנו בצורה דרסטית ושהאזרחים מתוסכלים מאי יכולתם להשפיע על תהליכים פוליטיים. אך מצד שני, ההנהגה מעלה סימני שאלה לגבי יכולתה להשפיע ולהנהיג את החברה הערבית למאבק עממי שדורש הקרבה. למשל, בימים האחרונים התפתחה ביקורת נגד שביתה של יום אחד עליה הכריזה כאמור ועדת המעקב, כאשר חלקה מהביקורת הייתה עניינית והתרכזה במידת האפקטיביות של השביתה והאם אפשר להיות ״יצירתיים״ יותר, וחלקה בסלקטיביות שלה: 45 בתים נהרסו בשבועיים האחרונים בדרום הארץ, 40 צווי הריסה ניתנו בג׳בל מוכבר באל-קודס כחלק ממדיניות הענישה הקולקטיבית – אבל רק לאחר ההריסה בקלנסווה ועדת המעקב הקצינה את צעדיה במאבק?

הריסת בתים בקלנסווה, 11.01.17. צילום: דוברות הרשימה המשותפת
הריסת בתים בקלנסווה, 11.01.17. צילום: דוברות הרשימה המשותפת

אך מה שאמור להדאיג את כולם היא הביקורת על עצם הלגיטימיות של ועדת המעקב, גוף שמייצג את כל הכוחות בחברה הערבית – מהתנועות האיסלאמיות ועד הקומוניסטים. ביקורת זו טעונה בתרבות הפוליטית שראש העיר נצרת עלי סלאם, למשל, מייצג, בה מצופה מההנהגה להתרכז אך ורק בבעיות אזרחיות ולא להתערב בנושאים פוליטיים טעונים (׳הם לא דואגים לנו – רק לפלסטינים בגדה ועזה׳). זאת, למרות שכפי שראינו לא מזמן בדוח של קרן אברהם על התנהלותם של הח”כים הערבים, 97% מעבודתם הפרלמנטרית נסובה סביב החברה הערבית בתוך הקו הירוק. ביקורת זו מציגה בפנינו את המשבר העולה לפני השטח בין הזרם הלאומי-פלסטיני לזרם שמאמין שהפתרון לבעיות הוא ״ישראליזציה״ – זה שלא מוכן לוותר על פירוריו למען טובת העם הפלסטיני, וזוכה לאהדה בקרב חלק לא מבוטל מאנשי עסקים הערבים שרואים את העולם דרך אינטרס כלכלי ויעשו הכל בכדי לשמר את הסטטוס הקיים.

כפי שח”כ זועבי טענה בישיבת ועדת המעקב: “אחרי היום, לא חוזרים לשגרה”. כי שגרה הכוללת הריסת בתים, התעלמות מראשי ערים ערבים והסתה נגד ההנהגה – אינה שגרה שראוי לחזור אליה

המתח הזה שנבנה בשנים האחרונות מקבל ממד מוחשי, כאשר המשך דחיקת החברה הערבית לפינה מוביל להתנגשות בלתי נמנעת. בהיותנו חלק מהעם הערבי הפלסטיני, אנחנו חייבים להפוך לכוח אנטי-קולוניאלי אל מול כוח כובש. פרישה מהכנסת תאפשר בניית פלטפורמה להתנגדות חדשה, כזאת שמקבלת את הלגיטימציה שלה מהרחוב הערבי הפלסטיני בתוך ומחוץ לקו הירוק – בלי שום קשר למוסדות הרשמיים. כפי שח”כ זועבי טענה בישיבת ועדת המעקב: “אחרי היום, לא חוזרים לשגרה”. כי שגרה הכוללת הריסת בתים, התעלמות מראשי ערים ערבים והסתה נגד ההנהגה אינה שגרה שראוי לחזור אליה. השאלה הקריטית היא, האם יהיה ביכולת ההנהגה הערבית לבנות מחדש את ועדת המעקב, כמי שנהנית מלגיטימציה רחבה מספיק ויכולה לעמוד בפני האתגרים שקיימים בפנינו, העם הפלסטיני?

ומלה לסיום: בין אם נצליח או לא – לכל אלה שחושבים שהמצב רק לא משהו, תתחילו להבין שהולך להיות רע, מאד רע, ולכולם.

כנראה שיעניין אותך גם: