• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בלש בעל כורחו

גיבור ספר המתח “שגיאות קטנות” של בנג’מין בלאק הוא פתולוג שתיין, המונע על פני עלילה שרירותית אך לא בלתי מעניינת. ביקורת ספרות
יוסי קליין

העלילה בסיפור מתח חשובה יותר מהאופן בו היא מסופרת. הסיפור צריך לשרת את העלילה ולא לבוא במקומה. העלילה היא זו שמושכת אליה את תשומת לבו של הקורא, היא זו שאמורה להפתיע לרתק ולערב אותו בספר. הקורא הופך להיות בלש בעצמו. הוא מציץ מאחורי כתפו של הבלש ומשתדל לפתור יחד איתו את התעלומה, רצוי אפילו לפניו. הבלשים, בדרך כלל, הם טיפוסים אקסצנטריים. רווקים זקנים ופדנטיים, קשישות חדות עין, או זרים תימהונים. אפשר להתפעל מכושר ההתבוננות ומיכולת הניתוח שלהם, אפשר גם לצחוק עליהם אבל לא להזדהות איתם, הם, כמו הקורא, מתבוננים בעלילה, הם נספחים אליה.

ב”שגיאות קטנות” הבלש איננו בלש. קוורק, נטול השם הפרטי, הוא פתולוג שמעדיף את הפאב הקרוב על פני מרתף הגוויות שלו. כבר היו פתולוגים טלוויזיוניים וספרותיים שלקחו על עצמם את עבודת הבילוש. הד”ר קווינסי, הפתולוג הבלש טוב המזג כיכב בסדרה שנשאה את שמו, והד”ר ריאן היא הפתולוגית הבלשית של “עדות אילמת”. הסופרת האנגלייה פטרישיה קורנוול העמידה פתולוגית במרכז ספרה “הטורף” וזו טבלה בשלוליות דם ובחלקי גופות. המקצוע של קוורק הוא ספח חסר חשיבות לדמותו, בקיאותו באנטומיה לא באה לידי ביטוי. רוב הזמן הוא שותה, משוטט ופותר את התעלומה שניחתה על ראשו. קל לקורא להזדהות עם הגבר גדול הגוף הזה, במיוחד, אם הוא, הקורא, רגיל למהול את חייו בנהרות של וויסקי, בירה וברנדי הזורמים איתן לאורך עמודי הספר.

עם קוורק אפשר להזדהות. עם מעשיו, או נכון יותר עם הסיבה למעשיו, קשה יותר.

גם הוא עצמו לא מבין למה הוא מתעקש לפתור את התעלומה שכפה עליו הסופר. “למה הוא מתעקש ככה, שאל את עצמו, מה הם בשבילו כריסטין פולס, או התינוקת הממזרה שלה..ואף על פי כן ידע שאין הוא מסוגל להניח לעניין..מוטלת עליו איזו חובה, הוא חב איזה חוב, למי, זאת לא ידע לבטח”. כאן, במשפט זה, מסגיר הסופר את סוד חולשתו של הספר. בלשים מקצועיים מפענחים חידות פשע כיוון שזה מקצועם. מי שאיננו בלש צריך סיבה טובה להיכנס לעולם של איומים והפחדות. סופרים הנתקלים במחסום יצירתי נוטים לפרוץ אותו באמצעות פתרונות שרירותיים הסותרים לפעמים את התפתחות העלילה או את תכונות האופי של הדמות שלהם. שרירותיות איננה טובה לסיפור בלשי. היא מרחיקה את הקורא מעמדת הבלש שלו. השתלשלות העניינים חייבת להיות הגיונית כי אחרת יתפוס תסכול את מקום העונג של פתרון תעלומה.

פול אוסטר הפך את האילוץ והמקריות למניירה אבל אוסטר איננו סופר של ספרות בלשית. גם מחברו של “שגיאות קטנות” איננו סופר של ספרות בלשית בלבד. שמו הוא ג’ון באנוויל. בנג’מין בלאק החתום על הספר הוא שמו הספרותי לספרות מסוג זה. גם שם הספר במהדורה העברית איננו תרגום של שמו המקורי: Christine Falls. כריסטין פולס היא אחת הדמויות המוצאות בספר את מותה, וברור הקושי לתרגום משמעותו הכפולה של שמה אבל גם בהיעדר משמעות עדיף, לדעתי, לשמר את שם הספר שהוא חלק מהיצירה.

באנוויל נולד באירלנד ב-1945, עבד כפקיד בחברת תעופה, טייל קצת בעולם ונשא בתפקידי עריכה בעיתון. הוא חשש, כסופרים אחרים, להיות מבקר ספרותי וכשהוא חובש כובע זה כתב ביקורת קטלנית על “שבת” של מקיואן. כתב כחמישה עשר רומנים ושמונה מחזות, זכה בפרסים ספרותיים, ביניהם, לפני חמש שנים, ב”בוקר” החשוב על “הים” (שתורגם לעברית בהוצאת ידיעות אחרונות). מבקרים השוו את כתיבתו לזו של נבוקוב. אחרים עוד הפליגו עד ג’יימס ג’וייס ופון קלייסט.

לעברית תורגמו “המוקצה” ו”תיק הראיות”. על “הים” כתבה איריס לעאל ב”הארץ”: “מדיטציה מלנכולית על שבירותה של הזהות ועל הכוחות החיצוניים המעצבים אותה”. על כתיבתו כתב אריק גלסנר בבלוג שלו: “ריאליזם חושני פיסולי וצבעוני”.

סיפור “שגיאות קטנות”. מפותל ומורכב, חושני פיסולי וצבעוני. הוא מתרחש בשנות החמישים של המאה שעברה באירלנד ובארצות הברית. לאחר ליל שתייה מבחין קוורק כי גיסו, רופא מיילד, זייף את תעודת הפטירה של האישה פולס ומכאן הוא מנהל חקירה פרטית לבדוק את נסיבות המוות. גורמים בעלי עוצמה מנסים להניא אותו ממנה, אבל הוא דבק במשימתו.

העלילה מאולצת ולא מאד מעניינת. לקראת הסוף, כמו בספרים שאיכות העלילה שלהם דומה, נחפז בלאק לפתור במהירות חשודה תעלומות סבוכות בהן התייגע במהלך הספר כולו. האם השתעממתי? האם הנחתי את הספר לאחר חמישים עמודים? לא. הספר קריא מאד. העלילה מקרטעת בכבדות אבל הדמויות מלאות חיים. גינוני הבורגנות האירית משעשעים. התיאורים, והדימויים מצוינים ממש הקורא נהנה לפגוש בהם. פחות אכפת לו מה קורה להן. באנוויל עצמו הסתייג מספרי המתח אותם הוא כותב בשמו של בלאק, וכינה אותם “מלאכה” לספרים שהוא כותב בשמו הוא קורא “אמנות”.

שגיאות קטנות
מאת בנג
‘מין בלאק
תרגמה סמדר מילוא

הוצאת עם עובד הספרייה לעם

366
עמודים
88
ש“ח

כנראה שיעניין אותך גם: