על ההתלבטות, המעשה הפוליטי המובהק, כאב הראש, מידת החירות ביחס למקור ומלאכת הגישור בין התרבויות. לכבוד שבוע הספר הזמנו מתרגמות ומתרגמים לספר לנו על העבודה שלהם
עוד יומיים יינתן גזר הדין במשפטה של המשוררת דארין טאטור, שהורשעה ב"הסתה לאלימות" במשפט שכולו מופת של כשל לשוני. יואב חיפאווי חזר לפסק הדין ולאולם הדיונים בנצרת כדי לנסות להבין מה בעצם קרה פה
בצהרי ה-19 באוקטובר 2016, יצאו אלפי נשים בארגנטינה לשביתת מחאה היסטורית שיצרה זיקות בין אופנים של אלימות כלפי נשים. מה יכולה תנועת metoo# ללמוד מהגל האחרון של הפעולה הפמיניסטית באמריקה הלטינית? סנונית ראשונה בפרויקט תרגומים חדש מעולמות השמאל
"אני יודע שניו יורק היא תחנתי האחרונה. פה אמצא את מותי, גופתי תישרף והאפר יפוזר במי ההדסון. כך אכתוב בצוואתי, שכן אין לי חלקת קבר בארץ שכבר אינה ארצי, שבה אוכל לבקש שיקברו אותי, עטוף ברוחות אבותיי". הפרק הראשון בספרו החדש של אליאס ח'ורי, שהשקתו תתקיים ביום רביעי הקרוב
הכשל של בית המשפט הישראלי מתגלגל אד אבסורדום במקרה של דארין טאטור. התיק כולו – מהשיר שכתבה ועל לפרוטוקול הדיונים – נופל וקם על יכולות התרגום של המערכת מערבית לעברית, ואלה, איך לומר זאת בעדינות, בעייתיות ביותר
"איך נראה מפתח של משורר העוזב את ביתו? הוא שם פעמיו אל הנמל. בידו האחת החזיק את המפתח ובידו השנייה לקט שירים. פרק מתוך התרגום החדש לספרו של סלמאן נאטור: "הזיכרון שוחח איתי והסתלק: חייו ומותו של השיח' מחורץ-הפנים", פרק חמישי בסדרת ספרות הנכבה. מערבית: יהודה שנהב-שהרבני
מיוחד: תרגום שירו האחרון של מחמוד דרוויש, "מטיל הקובייה – لاعب النرد". את השיר הקריא המשורר לראשונה ב-6 ביולי 2008, במהלך טקס השקת רחוב חדש על שמו בראמאללה עם חזרתו לעיר לאחר היעדרות של שלוש שנים
