אסון, מחדל או קריסת שיטה?
השריפה על הכרמל העלתה לסדר היום את המחדל בנושא מבנה וציוד מכבי האש. בעוד האש בוערת, הזדרז עיתון “הארץ” לספר בכותרת ענק ש”האסון הגבול הבא בישראל-רק עניין של זמן”. ומדוע? בין השאר, נכתב, שכשתהיה רעידת אדמה, עשויים להיפגע ישראלים רבים.
אגב, אם תהיתם התקציב ל-2011 של ועדת ההגוי הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה בישראל עומד נכון להיום על סכום של “אפס שקלים”.
עוד מתברר ש-3,500 מבני ציבור סומנו כמסוכנים, 2,000 מבני ציבור זקוקים לחיזוק- רובם בתי ספר ובתי חולים – ו-20% ממבני המגורים בישראל נבנו שלא על פי התקן וחשופים לסכנת התמוטטות. בנושא דליפת חומרים מסוכנים, מצא מבקר המדינה שיש 400 מצבורים שטרם מוגנו כנדרש. ועדה בראשות הרצל שפיר מצאה בדו”ח שפורסם בשנת 2007 כי במקרה של אירוע חמור בנמל חיפה או במפעלים במפרץ, עלולים להיפגע כ-100 אלף בני אדם ברדיוס של עשרה קילומטרים.
עוד עולה מהדו”ח, כי מכל האמוניה של “חיפה כמיכלים” הוא נקודת תורפה מרכזית וכי אסון במתקן עלול להסתכם ב- 90 אלף נפגעים, בקירוב. ומה אם תפרוץ מחלה זיהומית? לפי תרחיש קיצוני עשויים להידבק 1.6 מיליון חולים כש”בשיא ההתפרצות עלולים להתאשפז בבתי החולים 3,500 חולים בכל שבוע”.
לאחרונה, כולם הזדעזעו מאסון השריפה בכרמל, אך למעשה היו לא מעט שרפות ב-15 השנים האחרונות, שגרמו לנזקי רכוש רבים. במלחמת לבנון השנייה פגע טיל במוסך בפגיעה ישירה. מה יקרה אם יפגע טיל במלחמה הבאה במכל האמוניה של חיפה כמיכלים? אם זה תסריט קיצון אז מה נאמר יקרה אם למשל יהיו שלוש שריפות גדולות באזור הצפון ועוד עשרות ברחבי הארץ בשל פגיעת טילים?
לא צריך להיות גאון כדי לקבוע שהעורף בישראל אינו מוכן למלחמה. עם זאת, מעבר לביטחון העורף, השאלה העקרונית היא האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה תהליך קבלת החלטות כפי שנחשף בתחום הניתן לסיווג כבטחון לאומי? מה המסקנה מהמאבק נגד שר הפנים ישי על שהסתפק במכתבים מתריעים לגידול תקציב הכבאות לעומת “שכיבתו על הגדר” לתקצוב הישיבות? ומה לגבי הפוליטיזציה של שירות הכבאות הכפוף לשלטונות מקומיים, ש-80% מהתקציב שלו הולך על משכורות?
מעבר למבניות זו או אחרת עולה השאלה הבסיסית: האם המשטר הפרלמנטרי-קואליציוני שלנו, שבו השרים מופקדים על שלום קבוצת האינטרס הפוליטי שלהם, הוא העומד בשורש כל התחלואים? העונים בחיוב לשאלה זו הצליחו בעבר לשנות את המשטר למשטר כביכול נשיאותי, של בחירה ישירה בראש הממשלה. אבל למעשה, המשטר היה של ראש ממשלה פרלמנטרי שכל עוד הוא היה זקוק לאמון הכנסת, הרי שהשיטה הישנה והרעה נותרה בעינה.

שינוי אמיתי משמעותו של משטר נשיאותי נוסח ארה”ב, או צרפת, שבה כפוף רה”מ לנשיא. האם ישראל זקוקה למשטר נשיאותי? האם משטר נשיאותי יועיל לה?
משטר נשיאותי מוצג בדרך כלל כדמוקרטיה במלוא מובן המלה בנושא הפרדת רשויות, תוך חיזוק יכולת המשלות של העומד בראש הפירמידה, אך גם של הזרוע המחוקקת, למשל בנושא חקירה. אולם, יש לזכור שגם ארה”ב וגם צרפת הן מדינות בעלות חוקה (גם אם בצרפת החוקה הוחלפה מספר פעמים). לישראל, כידוע, אין חוקה ואין גם הסכמה על זהותה הלאומית בקרב כלל האוכלוסייה. ספק גם אם ישראל היהודית-דמוקרטית תוכל להכיל את הזעזועים שיצור שסע נוסף ביחסי יהודים-ערבים, כמו זה שהתרחש באירועי אוקטובר 2000.
משטר נשיאותי עם “חוקה בהסכמה”, כלומר חוקה שאינה מתאימה למדינה רפובליקנית-ליברלית, לא יסמן את הדרך הנכונה הן מבחינה עקרונית והן מבחינת משילות.


