לנוכח הדיונים הערים המתקיימים מעל במות שונות בתקופה האחרונה, אולי הגיעה העת לשאול את עצמנו האם יש רק מודל אחד של מזרחיות? האם אנחנו עדיין מעוניינים במושג הזה? ואולי הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש? הרעורים על מזרחים ועל מזרחיות
התחושה כי תרבותם של יהודי ארצות ערב נעלמה מתוכניות הלימודים באוניברסיטה ונותקה מהדיון בתרבות המזרחית בארץ, הובילה אותנו לחשיבה על תיקון השיח. מובילי התוכנית החדשה ללימודי תרבות ערבית-יהודית לתואר ראשון שתחל ב-2017 מספרים על התהליך להקמתה
מה ההבדל בתפיסה העצמית של מזרחים עם עור בהיר לעומת מי שעורם כהה? איך האופן בו ״עוברים״ בעולם משפיע, למשל, על ההזדהות עם המאבק המזרחי? במקום לדבר על אותנטיות ולגיטימיות של ״המזרחי הנכון״ חשוב שנדבר ונלמד להכיר חוויות גוף-זהות מורכבות
במשך שנים ניסו לעשות דה-לגיטימציה למאבק המזרחי בטענה שהפעילות והפעילים הם חלק מ"מגדל שן" ושהציבור המזרחי איננו מזדהה עם מטרות המאבק. המספרים והנתונים מהשנה-שנתיים האחרונות דווקא מלמדים אחרת. תשובה לרון כחלילי
מאות עדויות שגבתה עמותת עמר"ם בשנה האחרונה רק מחזקות את ההבנה שבישראל של שנות החמישים התנהל סחר שיטתי בילדים. עד כה ארגונים כמו "הדסה" – שהיה אמון על ה"טיפול" בפעוטות ושמו מוזכר ללא הרף בוועדות החקירה ובעדויות ההורים – לא עומתו ישירות על חלקם במעשים. ומי היתה האחות בתיה?
"די עם זה!", אמרה יו"ר הות"ת פרופ' יפה זילברשץ, כשנשאלה על הפערים בין מזרחים לאשכנזים בהשכלה הגבוהה. אולם לא זו בלבד שהשיעור הנמוך מאוד של מזרחים בסגל האקדמי ובקרב הסטודנטים חי וקיים, אלא שהנתונים על הפערים הגדולים הם כמעט בגדר סוד שמור – ואין מי שייקח עליהם אחריות
הסרט "דימונה טוויסט" מייצר אשליה שהסיפור המוצג בו מקיף את כל קשת ההוויה המזרחית, אולם בפועל הוא מאשרר בדיוק את אותה מציאות מזרחית אחידה שנקודת המבט ההגמונית-אשכנזית מסוגלת להכיל, דרך בחירה סלקטיבית של הנשים המופיעות בו ואופני העריכה של סיפוריהן
״היהודים גורשו בכוח מארצות ערב ומהיום תלמידי ישראל יכירו זאת״, קבע שר החינוך, תוך התכת כל ההיסטוריות כולן אל תוך נרטיב ציוני אחד ובו היהודים תמיד נרדפו בכל מקום על ידי כולם. אבל הסיפור, כרגיל, מורכב יותר. הקהילות משיבות לבנט – פרויקט מיוחד, חלק ב׳
