הסרט “כך ראינו”, המורכב מסרטוני 8 מ”מ של צלמים חובבים – רובם-ככולם גברים יהודים אשכנזים בני המעמד הבינוני – מעורר תחושת נחת נוסטלגית מענגת לצד חוויית אי-נחת פוליטית עמוקה. ובכך כוחו
ברוח מסקנותיה של ועדת לוי, פרסם הבוקר הארץ רשימה תמוהה שבסיסה התעלמות מהכיבוש הישראלי. אילנה ברנשטיין קראה ותהתה שמא קיבל הכותב הוראה מהעורך לכתוב רשימה מעודדת לסוף שבוע מהביל, למען ישמחו קוראי הארץ ברגע של פציפיזם
השמאל חייב להתחיל לדבר על חאג’ אמין אל חוסייני. המגמה הימנית של עיסוק בתפקיד החשוב שלו בסכסוך הופכת אותו למיתולוגיה המייחסת את הרוע לעם שלם, כיביכול מרושע מטבעו, במקום לזרם פוליטי קיצוני הצומח בנסיבות קשות
נתן שקרצ’י במסע ברחוב בו גדל בחולון, רחוב האחד במאי, בין המוסדות הציבוריים שהתקיימו עוד לפני קום המדינה והאנשים המהווים מקור לתקווה והשראה עבורנו ועבור מובילי המחאה החברתית
“הפרת הסדר הציבורי”, כונתה הפעילות של עמותת “זוכרות” בערב יום העצמאות האחרון, שביקשה להנכיח לצד דגלי הכחול-לבן את האסון של 48′ ונגמרה במצור של משטרת ישראל. ליאת רוזנברג על השיח המאיים של הנכבה ופלישתו הבלתי-הפיכה לתודעה
לקראת התחדשות המחאה וכדי למנוע את התפוגגותה בקול ענות חלושה, כדאי להפנות מבט לשני המתקנים החברתיים הגדולים – מהטמה גנדהי ולייב טולסטוי. שמעון לב על ההכרח בשחרור אישי כתנאי מקדים לשחרור לאומי וכלכלי
כל המאבקים המזרחיים בהיסטוריה הישראלית ביקשו להתממש כטענה פוליטית מפלגתית, וגם כיום יש לחתור לפעולה מעצבת מציאות שתצמצם את הפערים בהקצאת המשאבים, הנעשית על פי מפתח עדתי. מאיר עמור מתאר את האודיסיאה המזרחית ומשיב לכפיר כהן
במאמרו “חורבן הנפש” משנת 34′ הצביע יחזקאל קויפמן על ההפנמה הנלהבת של ההשמצות האנטישמיות הפרועות ביותר, וביכה את השנאה העצמית הזו, של מייסדי הציונות ועמודי התווך שלה, אל היהודי וההיסטוריה שלו. עמוס נוי על מאמר שיש לקרוא גם היום
“התליין” הוא סרט על אדם השומר בקנאות על צלם אנוש, בעידן של משבר ערכי ופריחת הפוביה מהאחר. איתן מור על המפגש המרתק בין שלום נגר, התליין, לאדולף אייכמן, התלוי