כמי שחזתה במוות במהלך המסע וכמעט נלקחה על ידו, הייתי בטוחה שאני חסינה למראות הקשים באתר הזיכרון. בדיעבד, כנראה שאין דרך להתחסן אל מול שבר של משפחות שמחפשות את שמות יקיריהן. שולה מולא ביקרה במצבת הזיכרון שהוקמה בהר הרצל ליהודי אתיופיה, שמתו מוות מיותר בדרך לישראל
רועי חסן התראיין ב”ידיעות אחרונות” ודיבר על הצורך בהכרה ממסדית בעוול שנעשה למזרחים. אבל אי אפשר להסתפק בכך. רק כאשר הכרה ממסדית תלווה בחלוקת משאבים צודקת יותר, אפשר יהיה להתחיל לדבר על סליחה חברתית והשלמה בישראל
ספרות מגויסת לרעיון פוליטי ספציפי מציבה אתגר פוסט-מודרני, אירוני ומחויך, לתפיסה שספרות “טובה” נובעת ממעיין “טהור” ממניעים פוליטיים. אפי בת-אילן על אסופת הסיפורים הקצרים בעברית ובערבית, “עַוּדָה”, שבמרכזה שיבה מדומינת של פליטים
כאשר צפיתי בו, היתה זו הפעם הראשונה שבה חוויתי חיים בהרי האטלס, לא חיים שלמים אבל קטע מספיק עשיר כדי שהכפר לא יזוהה עם פרידה בלבד. מאיר בוזגלו על סרטה של חנה אזולאי הספרי, “אנשים כתומים”
אחרי ימי חירות, שואה, זיכרון ועצמאות יהודים ובצל שורה מתארכת והולכת של מנגנוני דיכוי שמפעילה המדינה נגד נתיניה, אזרחים ולא-אזרחים, אנו נזכרים בשלוש דמויות מן העולם אשר הובילו מאבקים לשחרור מדוכאים כדי שיעניקו השראה להמשך השנה. רשימות על מחוללי חירות נוספים יתקבלו בברכה
אחדים מהם שקועים עמוק בתוך “קנאת שואה”, רוצים להיות גם, רוצים שגם להם יהיו ניצולים במשפחה. מנגד, יש מי שתובעים את חלקה של משפחתם ובני קהילתם בזיכרון השואה ההיסטורי והממסדי. בתיה שמעוני על הדיאלוג שמנהלים סופרים וסופרות מזרחים עם השואה
בתוך הזוועה הגדולה הקרויה “שואה”, היו נשים קורבנות ייחודים של פשיעה. בכללן, הנשים היהודיות של סלוניקי – קורבנות של השמדת-עם גזענית ושל השתכחות החורבן המוחלט שעברה יהדות ספרד. נשים שבושה וצנעה דנו אותן לשתיקה
בישראל, חג המימונה התרוקן ממה שהיה פעם סמל החיבור בין יהודים למוסלמים. במרוקו, החלו לאחרונה סטודנטים לא-יהודים לראות במימונה ובמוטיבים יהודיים נוספים חלק חשוב מהמורשת שלהם והקימו את “מועדון המימונה”
לרגל 99 שנה לשואת הארמנים שמצוינת מדי שנה ב-24 באפריל, תום יפרח חוזר לרומן המפעים של פרנץ ורפל שנכתב בשנים בהן לא היה ספק לאיש שהרצח ההמוני התרחש, ומשם לזכרון שואת הארמנים באזורנו
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
