האתוס הלאומי שהתהווה כאן יונק בעיקר ואולי רק ממקורות אשכנזיים. לכן, טליתות מגואלות בדם הן לעולם אסוציאציה לפרעות קישינב או לשואה. גם כאשר נושאת האסוציאציה היא אמילי עמרוסי, בת למשפחת דילהרוזה הספרדית
בין מניפולציות של העירייה כדי לחמוק מאחריות לבין תאוות בצע של בעלי הון, האזרחים נגרסים ובית המשפט משים עצמו כפקיד תמים חסר שיקול דעת. על מעללי גבעת עמל ב’
מה הקשר בין בלעדיות אשכנזית בשטרות הכסף החדשים לבין מחיקת חלקה של קהילת יהודי יפו מההיסטוריה הציונית? למה מויאל, שמחון ואלקיים הם לא חלק מהפנתיאון הציוני ואיך מוחקים פרקים בהיסטוריה? סיפורה של העלייה הציונית הראשונה, מצפון אפריקה, הוא רק משל
בפרוש חגי תשרי, אורית בשקין משרטטת קווים אופיינים של קשיי היומיום במעברה, לצד ניסיון לשמר אווירת חג יהודית בין הפחונים והבדונים. ניסיונן של אותן אמהות (וגם אבות) להשכיח את הצרות מילדיהן, ראויה להערכה ולהוקרה רבה
מסמכי המעברות “גנוזים”, תיקים ותעודות בעניין ילדי תימן “אבדו”, כמו גם אלה של מוקרני הגזזת. ארכיון משטרת חיפה מתקופת ואדי סאליב “נשרף” באורח פלא. הפרוטוקולים על הפנתרים “חסויים”. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון של התוקפן. לכן, כפעולה פוליטית כאן ועכשיו, חייבים לדרוש מאבק ציבורי ומשפטי לחשיפת האמת
באוגוסט 1948 מנתח ההוגה הסורי, קסטנטין זריק, את האסון שנחת על ראשו של העם הפלסטיני בעת התרחשותו וטובע את המונח נכבה בהקדמה של מאמרו המכונן. פרק שני בסדרת ספרות הנכבה. מערבית: יהודה שנהב-שהרבני
פוליטיקת הקרקעות בישראל אינה מוסרית: השבוע החליטה מועצת רשות מקרקעי ישראל לאפשר לקיבוצים לרכוש קרקעות בזול. זאת, בזמן שרבים רבים אחרים נאנקים ממצוקת דיור מתמשכת. אלה הופכים לספסרי נדל”ן ואלה נותרים חסרי בית. האמנם ניתן להחלטה זו לעבור בשקט?