פשעי השנאה האחרונים הוצגו בתקשורת כמעשי ידיהם של “חולי נפש”, אך הכתמה זו של ציבור שלם של מתמודדים עם המחלות נפש זהה באופיה ובנזקיה לגזענות או להט”בופוביה
לא רק את הטרור הפיזי המדינה בולעת, אלא גם כל מחאה, חרם ושביתה. היא גם תפלוש לגופך כדי שלא תתנגד אליה. אלדד לוי על היסודות הטוטליטריים של החוק להזנה בכפייה
״הרפורמה בבריאות הנפש״ שנכנסה לתוקפה החודש מעמידה את התהליך הטיפולי כולו בספק, מנכיחה מניעים כלכליים באישור הטיפול ומותירה את מי מאיתנו הנמצאים בקצוות, ללא סיכוי
מדוע מתעקש השלטון להאכיל בכפייה את שובתי הרעב? בדיוק בגלל שמעשה זה מהווה עינוי בפני עצמו, בדיוק בגלל שזהו אקט משפיל ושובר רוח. על הצעת החוק להזנה בכפייה – חוק פוליטי המהווה זלזול במוסר ובאתיקה הרפואית
האם המזרחית אופיינה על ידי המוסדות הרפואיים כמזניחת ילדיה ולכן זקוקה להנחייה, ואילו האם האשכנזיה אופיינה כמפריזה בטיפול בילדיה ולכן היה צורך לעצרה ולא להנחותה. מנקודת מבטן של האמהות עצמן, הן המזרחיות והן האשכנזיות, הדברים נראו בדיוק הפוך. קטע נוסף מספרה של דפנה הירש
בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 נתפס היהודי הספרדי כמודל אצילי שמסמן את ה”תחייה הגזעית” העתידית. האשכנזים, לעומת זאת, זוהו כזרים שמסכנים את ההיטמעות של יהודי גרמניה. ואז משהו השתנה. ספרה החדש של דפנה הירש, שכאן מובא קטע ממנו, תורם להבנת הכינון המוקדם של הזהויות שבהמשך יכונו אשכנזי/ת ומזרחי/ת
ועדת סל הבריאות נמנעה מלהרחיב את קבוצת הנשים הזכאיות לכיסוי הוצאות הפלה, לפחות כזאת הקשורה לנסיבות אישיות. אבל אם תקראו את הסעיף הנושא את הכותרת “גנטיקה” – שם מתגלות הפנים האמיתיות של תעשיית בדיקות ההריון בישראל
הגידול בביטוחים הפרטיים והמשלימים בעשרים השנים האחרונות פגעו פגיעה אנושה בשירותי הבריאות הציבוריים. אם רוצים לקדם צדק חברתי ולהקטין פערים אי אפשר בלי השבת הציבוריות למערכת הבריאות
מערכות השלטון הופכות מספר הולך וגדל של אנשים למיותרים מבחינתן שיש להוציאם מהרשימות דרך שלילת קצבאות והחמרת קריטריונים, סימונם כסרבני עבודה, רמאים ופרזיטים. על רקע זה, ברור שאף שמצד אחד המועצה למניעת התאבדות שהוקמה לפני כשנה עשויה לענות על צורך חיוני, היא גם מבטאת ציניות של השלטון. שני מקרי ההתאבדות…