הפעילות של הסוכנות היהודית בגונדר שבאתיופיה הפכה את המקום למעין מושבה קולוניאלית ישראלית, שבעיקר משרתת את המתנדבים וחווייתם ה״אותנטית״ ולא את המקומיים – שלא לדבר על תועפות של התנשאות, הון עתק שנשפך ופרויקטים מופרכים. ואף אחד לא מספר את האמת על העתיד השחור בישראל
השנים האחרונות בשיח המזרחי מסמנות שינוי כיוון משמעותי: הזרם המרכזי והבולט הצליח לפרוץ אל מחוץ לחיקו החם של השמאל הרדיקלי ודמותו של הפעיל המזרחי, האינטלקטואל, החילוני והאנטי-ציוני מפנה את מקומה הבלעדי למגוון רחב יותר
השבוע פורסם תחקיר לפיו החברה הישראלית NICE – שהוקמה על ידי יוצאי יחידת 8200 – מספקת אמצעי מעקב אחרי להט״בים באוגנדה, העומדים בפני סכנת חיים של ממש. על איך שוב לוקחות ידיים ישראליות חלק בדיכוי אלים של אוכלוסיות נרדפות
אדה קולאו, ראשת עיריית ברצלונה, קראה לגלות אנושיות ולקבל את הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון לשורה של “ערי מקלט” באירופה. אולי יהיו לרעיון הדים בישראל, ויבוא הקץ להתעללות השיטתית הנהוגה כאן בפליטים
מדיניות הנישול המתמשכת כלפי ערביי יפו מגיעה לנקודת שבירה עם ההתנחלויות היהודיות שמוקמות בלב עג׳מי. שנים של אפליה וקיפוח הפכו לפצצה מתקתקת, שחובה למצוא לה פתרון
גם אחרי החלטת בג״ץ, רוב מבקשי המקלט ימשיכו לגור בשכונות מוחלשות ולפגוע באיכות החיים של תושביהן, וכ-3,000 איש ייכלאו בחולות וישוחררו כעבור שנה. זה כל מה שיש למקבלי ההחלטות להציע לנו. אבל יש חלופה הגיונית ומוסרית שלא נוסתה עדיין בישראל
הרכבת הקלה במתכונתה הנוכחית כוללת בעיקר מיליארדי שקלים תמורת חזון דל של קו בודד, ואפס תקציב לשימור העסקים בתוואי העבודות שיימשכו כשש שנים. ברוכים הבאים לבית הקברות לעסקים של גוש דן
עמותת אלע״ד תופסת טרמפ על הרס אתרי מורשת בעולם בידי דאעש, כדי להצטייר כמי שנלחמת על עתיקות מזרח ירושלים אל מול הפלסטינים הנבערים. האמנם ישנה חלוקה כה ברורה בין מי שהורס עתיקות לבין מי ששומר עליהן?