במאמרה על הכיבוש מתעלמת גביזון מכך שההיסטוריה של המאבקים שהליברליזם מתהדר בהם כרוכה בהרחבתו והצרתו של המרחב הפוליטי באותה עת. יש פחות מדי פוליטיקה בתפיסת המשפט שלה, ויש פחות מדי משפט בתפיסת הפוליטיקה שלה. תגובה
דיון שמחבר בין אתניות לכיבוש מאתגר הדחקות, הכחשות והשתקות שמהן סובל השיח הפוליטי בישראל. חשיפת האופנים השרירותיים בהם מעוצבת תודעת השמאל כאשכנזית מזכירה לנו שהשמאל הזה לא מציג עמדה ״אוניברסלית״ על אף שהוא מנסה להציג את עצמו ככזה
ההכרה בכך שהמדינה שלי לא תמיד עושה מה שנכון, ושלא כל הערבים רעים, הייתה מטלטלת, והלכה נגד כל מה שלימדו אותי אי פעם. מחשבות על האופן בו מפגש אנושי יכול להפוך עולמות • 50 ל-67׳
בניגוד לפליטים הפלסטינים בגדה ובעזה, סיפורם של פליטי סוריה טושטש והוסתר מהתודעה הישראלית, ועד היום גורס הנרטיב ההיסטורי הרשמי כי ברמת הגולן לא התגוררו תושבים סורים, ואם היו כאלה – הם נמלטו מרצונם החופשי. קצת עובדות
אפשר להזדעזע, להחסיר פעימה או שתיים אל מול הסרטון שבו מתפתלת נערה מדממת על הקרקע וסופגת קללות וביזויים כל הדרך אל מותה. אבל במשוואה שבה אנחנו חיים כל זה כבר מזמן מותר ולגיטימי
אסופה חדשה במלאת 50 שנות לכיבוש מייחדת מקום ל-50 מונחים אשר תופסים מקום רחב בשיח הציבורי מאז 1967. 50 הכותבות והכותבים מבארים אותם כ"תוצאה של החלטות אידיאולוגיות, מניפולציות שלטוניות, ניסיונות השכחה, זיכרון חברתי קצר-מועד ושיח חברתי לוהט"
יריות נטולות היסוס ברחובות, חדרי שב״כ בהם דולק האור עד מאוחר, עקירת המשפחות, דיין ושרון במסוק מעל רפיח. העיקר היה לסיים ב׳שלום׳ את הסיוט הזה וללכת הביתה. פאק עזה • זכרונות מרים, מחודדים, מישירי מבט של חייל המילואים מחטיבה 8 אמיר בן-פורת משנות כיבוש הרצועה • 50 ל-67
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
