במדינה המסירה את אחריותה בתחום החברתי והכלכלי, מתפתחים אי-שוויון ועוני ונוצר משבר דה-לגיטימציה מצד האזרחים. הממשלה, מצדה, מתמודדת עם זה באמצעות שליפת מצעד אויבים קיומיים המתחלפים לפי הצורך
רשמים ורשימות על מספר מחקרים ממושכים ומרתקים שהוצגו בכנס האחרון של האגודה הסוציולוגית האמריקאית: הקפיטליזם האמריקאי תמיד סבל מסטיות ועיוותים, אך רפורמות שהונהגו מיתנו את תוצאותיו הבלתי-שוויוניות, תיקנו ושימרו אותו. סיבה לאופטימיות ולפסימיות
נתניהו, לפיד ופלוג הכריזו על קיצוץ רוחבי של מיליארד וחצי שקלים בעקבות “צוק איתן”, שיתווספו כמובן לתקציב הביטחון. את חשבון הדמים ישלמו שוב האזרחים מן השורה
הייתם בהלם מההרס והרג בעזה. מכמות הרקטות המשוגרות לישראל. מהמנהרות. מאימת הילדים הנסים על נפשם. ממספר החיילים ההרוגים. מהמשפחות השלמות המחוסלות. ממאות הילדים המחוסלים. מההורים שקוברים את ילדיהם. אם לא תתעשתו מהר, תשלמו על ההלם הזה מחיר כבד
המשוררת תהל פרוש מבקרת בספרה החדש “בצע” את אותם ליברלים הטוענים שהם נגד השיטה הכלכלית, אך לא עושים דבר למיגורה. אבל זו גם ביקורת מלאת אהבה וחמלה, שאיננה מאשימה אנשים בכך שאינם אמיצים או מחויבים מספיק ומחפשת את מקור הצביעות והפחדנות באופיה המתעתע של העבודה עצמה
פוליטיקאים יקרים: אתם מוציאים מיליונים על הטילים המשובחים ביותר ועל גיוסי מילואים מאסיביים על מנת ליצור הרתעה. עם זאת, אתם ממשיכים להעדיף הון על פני עבודה, לנצל כוח עבודה זול, חלש וחסר ביטחון תעסוקתי גם בתקופות של איום ממשי על חיי העובדים
החלטתי לנפץ את המיתוס הישראלי המקובל על כך שישראל עזבה את הרצועה ומאז אין לה שום אחריות למה שקורה שם (“יצאנו משם, אז מה הם רוצים מאיתנו?”), ושהיא רק מגיבה לירי הטילים. המציאות הרבה יותר סבוכה מכך. המלה “מצור” אומרת לכם משהו?
תקצוב מטרות חברתיות הוא השקעה ולא הוצאה, הרחבת הבסיס ולא העמסה על הכתפיים. רטוריקה של “הוצאות” במקום “השקעות”, שמאפיינת את השיח הכלכלי והעיתונאי, תשרת את האוצר בבואו למסמס את המסקנות (המתונות ממילא) של הוועדה למלחמה בעוני
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
