השבוע, בביקורו בסין, עוד הספיק בנט לראות את עצמו כשר חוץ כלכלי. הרומן הזה אמור להוביל לכך ש”כאשר אומרים ‘ישראל’ יחשבו ‘היי-טק/חדשנות’ ולא ‘אינתיפאדה/פיגועים'”, אבל כששיתופי הפעולה כוללים אימוני מג”ב למשטרה הסינית, די ברור מה טיב הקשר ולאיזה מועדון דיפלומטי אנחנו מצטרפים
לראשונה, אחרי עשור של פעילות עקבית ושיטתית של מרכז אדוה, תקציב המדינה כולל ניצנים של ניתוח מגדרי של תקציבי משרדי הממשלה ויחידות הסמך, שמשמעו הכרה ממשלתית בכך שמדיניות התקציב אינה ניטראלית ויש לה השלכות ישירות על הפערים המגדריים
רבקה ויטנברג, עובדת קבלן ואקטיביסטית לביטול ההעסקה הקבלנית, מזכירה להסתדרות את האופציה המובנת מאליה שנשכחה משום מה – הפגנות המוניות של עובדים שובתים, ולא רק שביתה. עובדים שחיים בעוני צריכים לצאת לרחובות בהמוניהם
בין מניפולציות של העירייה כדי לחמוק מאחריות לבין תאוות בצע של בעלי הון, האזרחים נגרסים ובית המשפט משים עצמו כפקיד תמים חסר שיקול דעת. על מעללי גבעת עמל ב’
הדיון המזרחי הנוכחי מתמקד ברובו בסוגיות תרבותיות חשובות, דוגמת “מאבק השטרות”, אך משוקע פחות מדי בסוגייה לא-פחות מכריעה: העברת השטרחובסקי מכיסים אשכנזים לכיסים מזרחים
הסיפור של רשת המרכולים האמריקאית “מרקט בסקט” הוא סיפור על מאבק משותף של עובדים, מנהלים וצרכנים שהצליחו להוכיח שניהול מכבד יכול גם לייצר רווחים וגם לדאוג לתנאי עבודה ראויים ולמחירים נמוכים. הכי רחוק מרמי לוי ושופרסל
יש שם בחוץ ילדה בת 13 שנשלחה על ידי הרווחה לדלג גם הערב מעל הדם שמכתים את הכניסה לבניין שלה, ומזכיר לה את אמא שלה שקפצה מהחלון לפני שבוע. אף אחד מהרווחה לא בא לדבר איתה או עם אחיותיה. עוד אחת לרשימה המתארכת של מתאבדיםות ממצוקה כלכלית
בלשכת התעסוקה נרשם “סירוב” ובכך נגזר גורלה של משפחה להידרדרות נוספת שממנה אין מוצא במורד העוני, המצוקה והרעב – זולת המוות. ה-22 בספטמבר האחרון היה יום קשה במיוחד שבו נרשמו סירובים רבים לנשים יפואיות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
