על התנאים המחפירים שרק הולכים ומידרדרים, הקושי והיעדר האינטימיות בביקורים החודשיים בכלא והמעשה של ח״כ גאטס – ראיון מיוחד עם סנאא סלאמה דקה, פעילה במאבק האסירים הפלסטינים ואשתו של האסיר וליד דקה, לרגל שביתת הרעב הגדולה אי פעם
דרכיו היצירתיות לימדו את הסובבים כיצד מאבק עיקש, נחוש ואמיץ יכול להתנהל גם מתוך אמפתיה ורגישות לכאב שממנו סובל מי שעומד מנגד. כעת, הוא כפות למיטתו לאחר שנורה בראשו בהפגנת יום שישי, ועומד בפני אישום על זריקת אבנים
עוד סיפור על פגישה של בחור יוצא אתיופיה עם שוטרים, מבהירה מדוע עד שלא יטפלו בבעיית הגזענות הנוכחת עמוק בתרבות הארגונית של משטרת ישראל – אפילו בתוכניות שאמורות לשפר את המצב – נמשיך לשמוע על שיטור יתר
על אף משב הרוח המרענן שהן מביאות עמן על הנייר, התוכניות החדשות של כחלון וגלנט להגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי מציבות כמה סכנות ממשיות לנאבקים ולנאבקות
העובדה שארדן צריך ללכת הביתה היא מובנת מאליה כמו גם העובדה שמשטרת ישראל היא גוף שחייב לעבור טלטלת ענק. מה שלא מובן הוא למה מרביתנו עדיין שותקים כשהדמוקרטיה הישראלית תחת מתקפה
אלימות חיילים ומתנחלים כלפי פלסטינים בשטחים היא דבר שבשגרה, אך לאחרונה מופעיה מתרבים ומחריפים וגם פעילי זכויות אדם נמצאים על הכוונת. עדות טרייה מבקעת הירדן
