אם נרצה שתהיה יום אחד אפשרות למפגש ממשי בין יהודים לפלסטינים, נצטרך קודם כל לחייב את עצמנו לעצור את האלימות, את השליטה, את הגירוש ואת הרצח. עמדה נשית-דתית יכולה לתרום הרבה לקידומה של התחייבות שכזאת
המלצות שלא מיושמות במשך שנים, חוקים שתקועים בשלבי חקיקה שונים, חוסר תקשורת בין משרדי הממשלה, אפס השקעה בחינוך ילדים וילדות לטווח ארוך, וגולת הכותרת: כלל לא בטוח שהתקציב של 2020 למאבק באלימות נגד נשים מובטח • כך מפקירה המדינה נשים למותן
"טיפולי ההמרה מסכני חיים," אומרת הרופאה ד"ר רותי גופן, ממקימות מרפאת גן מאיר שבמרכז הגאה ו'החברה לרפואת הלהט"ב', והפועלת ללא לאות למען הרחבת בסיס הידע הרפואי המותאם, מיגור הלהט”בופוביה בקרב צוותי רפואה וקידום בריאות בתוך קהילת הלהט"ב • ראיון
אנחנו צועדות כי רוצחים את אחיותינו, כי אונסים אותנו, כי פוגעים בילדותינו מינית, כי תרבות האונס. כואב לי שנשים שאני מעריכה ואוהבת מהחברה הערבית – לא יוכלו אולי לעולם לצעוד איתי תחת הכותרת שעלולה במקומות מסוימים להיות עילה לרצח • מכתב פתוח
זאת זעקה של אזרחיות מופקרות, שעולה במשך שנה וחצי בקולות שונים, אבל הפמיניסטיות שקידמו את החוק בחרו להשתיק אותם, לבטל את עמדותיהן של נשים מהגרות, נשים עניות, נשים טרנסיות, אימהות חד הוריות. בעקבות ההכרעה לטובת החוק לאיסור צריכת זנות בכנסת
קשה שלא לשפשף את העיניים בהשתאות אל מול הראייה הלקויה כל כך של אורית קמיר, אקדמאית עתירת זכויות שמוחקת במחי מאמר את הישגיהן של נשים המובילות מאבקים קריטיים לחייהן של אלפי נשים, רק משום שהן מעזות להזדהות כמזרחיות, ערביות או נשות פריפריה
להחלטה 1325 של האו"ם יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על חיינו, ולכן חבל שהארגונים המקדמים אותה בארץ ובעולם חוטאים לעתים קרובות למטרתה ופועלים בניגוד גמור לרוחה
תאמינו או לא, נשים רבות עם כיסוי ראש הן פורצות גבולות, בניגוד לבר רפאלי הפריווילגית שהפרסומת בכיכובה לחברה שבבעלותה נותנת יד לשימור הסטריאוטיפים החשוכים, המסיתים והמדירים ביותר
האחראי על ניהול הישיבה מסתכל בי בחוסר סבלנות: "אני חושב שמיצינו את הדיון ואפשר לעבור לנושא הבא". "אפשר לעבור", אני אומרת. "אבל לא מיצינו בכלל". הרהורים על הרווחים והמחירים של היות פמיניסטית ידועה
