כשזה נוגע לנשים, ההבחנה בין משפט שדה למשפט הוגן מתגלה כבעייתית. ההליך ההוגן הפורמלי נחשף פעמים רבות כמוטה נגד נשים, ומשפט שדה? זה מה שנעשה לנשים בבתי המשפט, במשטרה, בעבודה, ברחוב ובחברה בכלל, כשהן מעיזות להתלונן. טל רובין בעקבות פרשת עמנואל רוזן
ניכוי החרדיות והערביות מאופק ראייתם של חוקרי בנק ישראל ושל עיתונאים משפיעים, מייצר אצלם תפיסה מעוותת של החברה הישראלית ומביא אותם לניסוח של פתרונות מחוללי בעיות
אחת אחרי השנייה, מקרה אחר מקרה שאף אחד מהם לא דומה לקודמו – אבל בין כולם מחבר כאב אחד מושתק: הבמאית מיכל אביעד מביאה את הסיפורים שסיפרו לה נשים בעקבות סרטה “לא רואים עליך”, שבמרכזו שתי נשים שנאנסו בצעירותן על ידי אותו אנס סדרתי, ומסבירה למה חשוב לה להעביר אותם…
אם מישהי מרגישה שהמלה “שרמוטה” משפילה אותה, אני עדיין רוצה שתרגיש רצויה, שתרגיש שיש לה קול. ואם מישהי מרגישה שאותה מלה בדיוק משחררת אותה, אני רוצה שיהיה לה חופש לבטא את עצמה
כי בעצם אין כזה דבר בכלל, שרמוטה: יש אשה. וכל אשה זכאית להתנהל כראות עיניה. להתלבש כראות עיניה. להיות מינית, עם מי שהיא רוצה. או לא להיות מינית. וזה לא משנה מה וכמה ואיפה ולמה המיניות שלה – יש לה זכות בסיסית לביטחון