כשקוראים בעיתון על הורים שהרגו את ילדיהם, בשוגג או במתכוון, אפשר לצקצק בלשון, אפשר אפילו לשבת לרגע ולחשוב עליהם ואז לעבור הלאה. לא בהצגה הזאת. על ״נדנדות״ של תהל-רחל רן
מבלי שהתכוונו כלל יצרנו “הצגת בנות”, נטולה ולו רגע אחד של מבט גברי. לראשונה בחיי הבנתי שרוב כמעט מוחלט של הדימויים והסיפורים שנחשפתי אליהם בחיי היו מתוצרת גברית, ושכשאבטא את עצמי בטבעיות, אתפרש תמיד כלעומתית כלפיהם. כאמנית גטו. גטו שבנותיו הן סטטיסטית הרוב בעולם
מה רות מחפשת? למה הופיעה פתאום באורח בלתי קרוא בביתם של אביה וזוגתו? היא בורחת, אולי מאירוע ספיציפי. אך נדמה שכל חייה היא במין בריחה כזאת, לא שייכת לגמרי לא לכאן ולא לכאן. על המחזה “בין שני עולמות” ומסעותיהם של מי שחוצים את הקווים
שלא תעזי לדבר, ילדה סוררת שכמותך. את תעשי בדיוק מה שאני אומר לך. אני יודע מה טוב בשבילך. הדברים הבאים הושמעו מעל בימת הנואמות בעצרת ביום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים
השנה היא 2014, לאחר מאבק עיקש הוכר המרכז האקדמי באריאל כאוניברסיטה לכל דבר. שולה, מנהלת קשרי החוץ של האוניברסיטה, יושבת במשרדה. הטלפון מצלצל. מערכה ראשונה מתוך מחזה מתגלגל
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
