• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

צעיר ערבי ממושקף עם גיר לבן ביד

ההצגה החדשה “עיניים” היא מסע מענג וכואב לדרוויש האיש דרך שביל שיריו
הילאל עלוש

לנורמן עיסא (אמג’ד מ”עבודה ערבית”) יש דרך אחרת ושונה להציג את האחר. הוא נמנע ממעורבות פוליטית, אבל אינו מהסס להציב מראה בפני צופיו – מראה שלטעמי יש בכוחה להשפיע ולשנות מוסכמות צרובות עמוק בתודעה; יותר מכל פוליטיקאי שאני לא רוצה להכיר. 50 דקות, זה כל מה שנחוץ לעיסא, הפעם בתפקיד הבמאי, בכדי לגרום לכם להכיר את מחמוד דרוויש האיש. העובדה ששמו של דרוויש כמשורר פלסטיני דגול הולך לפניו, לא מנעה מההצגה החדשה “עיניים” לארוז אותו מחדש בצורה מרתקת ומהנה הנגישה הן לדוברי ערבית והן לדוברי עברית.

עיניים – מופע תיאטרלי בעקבות שיריו של המשורר מחמוד דרוויש from Gil lupo on Vimeo.

ההצגה הדו-לשונית מתחילה בסרטון של דרוויש כשהוא מקריא את אחד משיריו החזקים, “אנא מן הונאא והונאא אנא” (אני מכאן וכאן אני) בשיא העוצמה – עוצמה אותנטית שניתן למצוא רק אצל אדם שמאמין בצדקת דרכו. מן האפילה צצה דמותו של צעיר ערבי ממושקף, שבאמצעות גיר לבן מצליח להקים לתחייה את הבדידות והניכור של דרוויש, הבאים לידי ביטוי בתשוקתו לכתיבה. עדשת מצלמה חובבנית מסורבלת בחוטים המתפקדת כחלק מעיצוב הבמה משקפת ברקע את תווי הפנים של השחקנים שמגלמים בצורה כזו או אחרת את העצב החבוי, את התקווה שמסרבת לגווע ואת הבחירה של דרוויש בחיים למרות ואולי בגלל הקשיים.

המסע לדרוויש האיש דרך שביל שיריו הינו סבוך, קשה ומעציב. זו מעין רכבת משא שעוצרת בתחנות חייו השונות, החל מאמו והגעגוע לפיתות שהכינה, דרך המורה שושנה שהצילה אותו מהשנאה, וגם ריטה שאהב והרובה שחצץ בינו לבינה. אפילו פעולה פשוטה כמו שתיית קפה הופכת לסוג של טקס המספק לדרויש עונג ומקלט מהעולם המטורף שאליו הוא שייך. הליווי המוסיקלי מבית היוצר של מירה עוואד (יפת התואר והקול) מתעתע, הנעימות החדות והרכות מוציאות את האדישות מהקהל, ופתאום נראה שיש בכוחם של צלילי החליל לתרגם את העצב מערבית לעברית. דרוויש נוגע בשנאה ומנטרל אותה בקסם מילותיו. לשאלה האם אתה שונא יהודים הוא עונה מגרונו של השחקן, שאין זו שאלה. אני אוהב אכילת דגים, יין צרפתי. לגבי יהודים, זאת לא שאלה אהבה או שנאה.

מנקודת מבטו של מאותגר ריכוזית ובעל נטייה לבדוק את מצבו של העולם בכל דקה, שכחתי מקיומו של הסמארטפון שבכיסי ובלעתי בשקיקה ובקשב את כל מה שהגישו. כערבי אבוד (להלן אני), היה זה דרוויש אחר, אמנם אותה העוצמה המוכרת אבל בתדר שונה. חייו כילד, הבריחה הלילית מהכפר, הפליטות בלבנון, הבדידות הנצחית, האהבה והמוות שלא פסח גם עליו. היה שונה לשמוע את דרוויש גם בעברית: הדו-לשוניות הצליחה לבלבל אותי, ולא ידעתי מה לעשות – האם להקשיב למילות השירים שהתחלפו מעברית לערבית ולתת למילים לחדור עמוק לתוך התודעה, או לעקוב אחרי התרגום שצלע מאחור.

הצפיפות המחניקה באולם המאולתר והמזגן העייף בתיאטרון הערבי-עברי ביפו, לא מנעו מהמופע המוזיקלי לספק עונג וכאב כאחד. אני לא אובייקטיבי – ראיתי את ההצגה דרך עדשה אוהדת ומעריצה לדמותו של מחמוד דרוויש – אבל התשואות בסוף וקריאות הבראבו וכל הכבוד שנשמעו מהקהל, הראו שכולם קיבלו ציון עובר במבוא לדרוויש.

כנראה שיעניין אותך גם: