משקי הבית בישראל ממלאים מכיסם את החסר בתקציב משרד הבריאות, ועדיין חסרות מיטות בבתי החולים והתורים לשירותי בריאות הנפש משתרכים. הפרסום הראשון בסדרה של מרכז אדוה על היעדים והמגמות של תקציב המדינה
אוחחח אני מטומטמת… לא נמרחתי ולא שתיתי, כמו ילדה קטנה היו צריכים לגרור אותי לבית חולים באמצע טיול משפחתי. קצת מעצבן, גיליתי שאני צריכה לשלם 500 שקל על הטיפול. הוא לא נמצא במסלול שלי, “רקפת”, אלא במסלול החדש שמעליו – “ברקת”. יומן פציינטית עתידי מאת טלי גולדרינג
אז זה הולך ככה: קודם מייבשים את התחום, ואז מגיעים למסקנה שהשירות הציבורי אינו יעיל ושאין ברירה אלא להפריטו. להעברת תחום בריאות הנפש לסל השירותים של קופות החולים השלכות ברורות: אנחנו הולכים לשלם יותר ולקבל פחות
נתן שקרצ’י במסע ברחוב בו גדל בחולון, רחוב האחד במאי, בין המוסדות הציבוריים שהתקיימו עוד לפני קום המדינה והאנשים המהווים מקור לתקווה והשראה עבורנו ועבור מובילי המחאה החברתית
מה יותר קל מלקנות את הילידים בטאבלטים ובציורים של עצים מלבלבים ואיתנים. איציק ספורטא על חצאי האמיתות בנאום נתניהו, וכמה גרפים קצת פחות זוהרים שמי אם לא הוא אחראי להם
הדרמה שהתרחשה בשבוע האחרון בבית המשפט העליון האמריקאי הבהירה שהמשפטי הוא פוליטי, ושעל פי חלק מהשופטים אחת מהחירויות הבסיסות של האזרח האמריקאי היא לחיות ללא ביטוח רפואי
מחלה של בת זוגה והבנה שאפשר לשכוח מסיוע של המדינה במקרים כאלה, הביאה את דנה ג. פלג להרהר ברצינות במערכת שלא תהיה שלא תלויה בחסדי הפריץ ובכסף שיש לו או אין לו לקנות את השלטון
ישראל רואה עצמה כחלוצה בחקיקת חוקים בנושאי פריון. כך מתקבלת מראית עין של פתיחות, כשבעצם היא זו שמחליטה למי יש זכות להביא ילדות/ים, להיות הורה ולאלו סוגי משפחות תהיה הזכות ללדת ילדים. חדוה איל עם שני מקרים לדוגמה
לא מפליא שתלונות משתמשי תרופת האלטרוקסין סווגו כ”היסטריה” – הלוא רוב המטופלות בה הן נשים. הדס נצר דגן, מנפגעות התרופה, על הכשל המתמשך של משרד הבריאות בפרשה
קל מדי לפטור את סוכנות הדיכוי בטיפת חלב בהפנמת השוט, בצריבה הגנטית של הפטריארכיה בעצמותיהן, בעובדה שהן רק מעבירות הלאה את מורשת הסבל כדי שגם אנחנו נישא קצת בנטל. קל מדי, אז אני מנסה להבין למה בת הדוד שלי עזבה הבוקר את טיפת חלב בדמעות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
