כולנו רוצים לדמיין מזרח תיכון חדש שבו יהודים וערבים הם לא אויבים, אבל מה לעשות שזה לא המצב. אין לנו זכות לקרוא לפלסטינים לנהל “מאבק לא אלים”. המחויבות הראשונה של השמאל היא לומר שהנורמליזציה של המצב הפוליטי כמות שהוא כעת היא האלימות הגרועה ביותר – ולא מי שמתקומם באומץ נגדה
בדהמש נלחמים בצווי הריסה כבר יותר מעשור. קנסות, מעצרים, תיקים פליליים שיהרסו לילדי המקום את העתיד, לילות ללא שינה, אלימות משטרתית. כל אלו גזלו מהתושבים את האפשרות לחיים נורמליים וגזרו עליהם עוני, חרדה וקיום שברירי אל מול גחמות המשטר. ככה נראה דיכוי אפקטיבי במיוחד. אם אתם רוצים להתנגד לזה –…
שכנים חדשים בשכונה באו כדי להיות אדונים. על מתנחלי ישיבת “שירת משה” והתנכלותם לילדי שכונת עג’מי ביפו בימים הרעים הללו. מחפשים בנרות עוד מקומות להבעיר אש ואלימות
התזה בדבר העליונות המוסרית של ישראל על שכניה היא מוטיב קבוע בשיח הדומיננטי בישראל. מה שמדהים הוא שאפילו הרצח המזעזע של מוחמד אבו ח’דיר לא רק שלא מערער את התזה אלא הופך בהבל פה לראיה נוספת לעליונות זו. על כוחה של אמונה
רשת גועשת, קדחת קטלנית של אינספור נגיפים אלימים הקוראים לנקמה, כך נראה הוול שלי בפייסבוק. והרשת הזאת מתארחת עכשיו בביתי. רוצה מקום, רוצה להטמיע את עצמה בי. וגם אם ארצה מאוד להתנגד היא כאן. הופכת אותי למארחת בעל כורחי
מאז החטיפה נקם הממסד הישראלי בפלסטינים בסגר, מעצרים המוניים, ירי, תקיפות מהאוויר והיבשה, פצועים והרוגים. מאז גילוי הגופות נחטף ונרצח צעיר ערבי בשועפט, שני מכפר קאסם נדקר, ערבים הותקפו בירושלים, טילים נפלו בדרום, תחנה של הרכבת הקלה הוצתה ועוד היד נטויה. והמנהיגים רק מצדיקים את מעגל הדמים הבא
וככה הדברים קורים. בתחילה, קריאות גנאי ליד הבית שלך. ושבוע לאחר מכן, הידיעה שיש מקומות שמוטב לך לא להגיע אליהם, למען בטחונך האישי. ומה יעלה בגורלו של מי שיישאר בסביבה כדי לראות את השלבים הבאים?
בלילה שלאחר ההודעה המרה על גורל החטופים התעוררתי מחלום מלחמה לבית רועד. הבית שלי רעד מהפצצות שערך צה”ל באזור, לכיוון עזה. קשה לי להבין כיצד נקמות דם חסרות אבחנה יכולים לשרת אותנו, את ילדי, אותי, במרחב הזמן והמקום שבו אנו חיים
את השיח הליברלי של “כפייה” מול “חופש” בנושא סגירת המרכולים בתל אביב בשבת, אפשר לסבך עם הדיון הציבורי הסוער בו פסק אתמול ביהמ”ש העליון בארה”ב בעניין “הובי לובי” ואמצעי מניעה לנשים: חמישה שופטים גברים קבעו שלתאגידים בארה”ב יש חופש דת, וחשפו כיצד גם כאשר המדינה משתמשת ברטוריקה של “חופש”, השוק…
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
