כשאני מבקשת לפתוח לעצמי פתח לאפשרות של חיים מחוץ לגבולותיה הלא-מוגדרים אך הכל כך ברורים ומאיימים לכאורה של ישראל, אני מפנימה יותר מתמיד תחושה בסיסית שהיא כמעט מולדת: אף פעם לא הרגשתי באמת חלק. טור שלישי בסדרה “הפריפריה ואני”
שר החינוך משתמש בתלמידים הערבים בישראל כשעיר לעזאזל שאחראי לכאורה לתוצאות הנמוכות במבחני המיצ”ב. שאהין נסאר, דובר מוסאוא, מפנה חזרה את האצבע המאשימה אל האפליה הממסדית השיטתית וקורא לחינוך נגד גזענות
“לכל אישה יש בעל, יש בן או אח, ויקשיבו לה. אם לא מיד אז בעתיד. בסוף המסר הזה מחלחל דרך האשה לכל בני ובנות המשפחה. זה כמו פצע שמגליד על מוגלה ואנחנו מגרדות אותה”. נשות יפו לא מוכנות יותר לשתוק
על רקע העיסוק ברווחה, כלכלה, שליטת בעלי ההון, היעדר רגולציה וכיוצא באלה נושאים ראויים תוך התעלמות משאלת סיום הסכסוך הישראלי פלסטיני לא נותר אלא להצביע למפלגות הערביות או לאלה עם ייצוג פלסטיני
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
