כשמדברים על הנכבה חושבים בדרך כלל על הכפרים ההרוסים, אולם מה עם מחיקתה של רקמה תרבותית-עירונית תוססת וצומחת? אלי אמינוב על הרס הערים הפלסטיניות בידי הציונות, חלק ב’
בסוף השבוע ימלאו שלושים לפטירתה של תקוה לוי, פמיניסטית דמוקרטית ואשת חינוך מזרחית מובילה, שחייה היו חיים של מאבק – מלאי תעוזה, חלוציות, אומץ ורדיקליות סוחפת ומסעירה
בין סממית ביתן לסימה ביטון: הדיון הסוער על ערסים ברשת הזכיר לנו את הגיליון המעניין של “הכיוון מזרח” מ-2006 שעסק בערסים ופרחות. בחרנו מתוכו את המאמר “גרוטסקה אותנטית – ערסים ופרחות בתרבות הישראלית”
שוב פורסמו נתוני הזכאות לבגרות, וגם הפעם התכסו במילים “יישובים חזקים” ו”אוכלוסיות חלשות”, העיקר שלא נגיד שהגזענות נגד מזרחים חיה ובועטת, מעיפה אותנו לתחתית החינוך, החברה והכלכלה
מבטם של כלכלני האוצר על העניים חושף את העובדה שאין להם בעצם שום עניין בסיבות לעוני – רק בהשלכותיו על המדדים וה”חוסן הלאומי”. אך האתגר האמיתי טמון לא בשיכוך האפקטים של העוני, אלא באימוץ אפיקי מחשבה חדשים וחתרניים כנגד השיטה. סיכום וקריאה לפעולה
האפליה החוקית, על צורותיה השונות, מעניקה לחיילי צה”ל גיבוי להתנהגות אלימה כלפי הפלסטינים, ליושבי המאחזים הצדקה להשתלט על שטחים פרטיים ולנערים במרכז ירושלים תעוזה לבצע לינץ’
הוא הגיע ליישוב המשותף בגיל 16 ונשאר בו עד יומו האחרון כגשר של זהב בין היהודים והערבים. אין להתפלא על כך שהמספיד הערבי כינה אותו “חלוץ” ומיהר לתקן שאמנם היה חלוץ, אבל במובן החיובי של המילה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
