האמירה הברורה הזאת שעבודה קשה תביא לכך שבני אדם יוכלו לספק את צרכיהם הבסיסיים, רחוקה מאיתנו בישראל של 2011. עדית לב טוענת שהתמקדות המחאה בזכויות עובדים ושינוי מבנה שוק העבודה תחבר אותה למצוקות של קהלים נרחבים
כשבקיץ 2005 יצאו לרחובות חסידי מועצת יש”ע וזימרו “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה”, הם התכוונו לעם במשמעות הלאומית. אך כשבקיץ 2011 יצאו לרחובות מאות-אלפי מפגינים בקריאות “העם דורש צדק חברתי”, הם יצרו הגדרה שונה. אור שי בודק מי בפנים ומי בחוץ
תור הזהב של סדר היום החברתי בתקשורת שוכך. במקום להתרגל לכך, עלינו לשנות את האופן בו מסקרת המדיה מאבקים חברתיים, לרבות המקרר הריק ומאבקי העובדים. יניב בר אילן טוען שזה לא ייגמר אם נמשיך לשדר
אילו היו הופכים לפוליטיים ומפלגתיים באופן מובהק, לא היו להם מספיק תומכים; אבל כל עוד לא יודו בפה מלא במטרותיהם הפוליטיות, לא יהיו תוצאות. בכל מקרה, מהפכה לא יכולה לצאת מזה
מתחנת המשטרה בקרית ארבע, שם הניסיון לבוא ולהיחקר על עבירה הוביל לביצועה בשנית, ועד לתצפית על אופק משותף הכולל את רמאללה, פרויקט הולילנד ואוהלה של משפחת שליט. מסע בספטמבר: פרק 6 ואחרון
הממשלה מחבבת אותו (רמז: הוא יותר זול מרשת ביטחון סוציאלי), כי הוא יכול להציל אותה – ולא את מי שבאמת זקוקים לגלגל הצלה. פרק 12 ולפני אחרון בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה בישראל
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
