ביקור נתניהו בוושינגטון השבוע, לרבות נאומיו בקונגרס ובאייפא”ק, רק מהווה תזכורת לכך שספטמבר מבשר במקרה הטוב דחליל של מדינה פלסטינית בשטחים ודרדור המשטר בישראל לכדי דחליל של דמוקרטיה
היכולת של אנשים בעולם הערבי ואירופה לקחת בידיהם את גורלם ועתידם, צריכה למנוע מאיתנו לשקוע בייאוש ובשיתוק אל מול הציניות השלטונית. מחשבות בעקבות נאומו של אובמה
הפרויקט “לא מצייתות” סחף נשים ישראליות ופלסטיניות רבות, שהגשימו את הציווי של הנרי דויד ת’ורו: הגיעה העת שאנשים הגונים יתמרדו ויחוללו מהפכה – עד חוף הים. חלק שני ברטרוספקטיבה היא/סטורית של מאבק פמיניסטי בכיבוש
הסערה הגדולה והספונטנית חלפה, ועכשיו עומדת המהפכה במצרים במבחן המציאות: אז על מה מתווכחים המפגינים? מי זומם “לחטוף את המהפכה”? ממה חוששים האינטלקטואלים? ומה עושים עם העימותים הבין-דתיים? סיקור נרחב על היום שאחרי
ארנון סגל מבסס “תחקיר” נגד עמותת שמאל על דברי אם תרצו, אראל סג”ל מתלונן על ריחם של אנשי שמאל, ובכלל – הרכב רשימת הכותבים של “מעריב” והתנהלות עורכיו מעוררת את השאלה: מדוע שלא יתמזג עם ביטאון המתנחלים “נקודה”?
עשרות-אלפי צעירים מפגינים מזה שבוע בכיכר “פוארטה דל סול” שבמדריד, מוחים על תוכניות הצנע, הקיצוצים והפגיעה בפנסיה ובעובדים שמקדמת ממשלת ספרד. הם מנהלים דיונים, מבשלים יחד ובונים את המהפכה שלהם מלמטה. דיווח מלב המאבק
ייסורי הגוף והנפש שכרוכים בביצועה של פעולה שגרתית במפעל, הולידו תובנות מעניינות על הקשר בין כישורים מקצועיים לבין סולידאריות פועלית ואידיאולוגיה קפיטליסטית
הנהגת ההסתדרות נזעקה לשירות חברות הקבלן כדי לשבור את מאבקן של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון. כל מי שמגדיר עצמו “חברתי” צריך להסתכל להן בעיניים ולהילחם במהלך ההרסני של ההסתדרות