נתניהו הוא אחד המנהיגים הפופוליסטיים האפקטיביים ביותר בזמן הזה, וככזה הוא יוצר קשר ישיר עם האזרחים על ידי פנייה לרגש, תוך התעלמות מהעובדות. בין היתר, בהנהגתו, הפכה ישראל לבעלת שיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המערבי, דמוקרטיה מקרטעת, מדינה של שלטון יחיד
לא מדאגה לתושבי דרום תל אביב ולא בשל הרצון לשמור על ישראל טהורה ליהודיה, הגירוש מתרחש דווקא בימים אלה מתוקף האסטרטגיה השלטונית הימנית, משום שהוא מאפשר לממשלה להתנאות כמגינה על האינטרסים של היהודים הישראלים אל מול אלה שרק דואגים לאחר
נתניהו מוכן לסכן את מימוש הרפורמה בחברת החשמל לטובת הסיכוי להגביל את זכות השביתה של העובדים. כי מבחינת חסידי השוק החופשי, יוקר המחיה והתחרות, לעזאזל הרפורמה, רק תנו להם להילחם בעבודה המאורגנת
האקטיביזם שהתפתח לאחר מחאת קיץ 2011 קורא תגר על הפוליטיקה הישנה ובעיקר על הדומיננטיות של ערוצי הפעולה הפוליטיים המקובלים ועל האופנים שבהם הסיפור הניאו-ליברלי הותיר את הרבים מנותקים מהסיפור הפוליטי
הפליטים אינם אשמים בהזנחה ובהפקרה של דרום העיר. בתאוות הבצע הנדל”נית של שועי הארץ נמחקות קהילות שלמות בעשורים האחרונים בזו אחר זו: כרם התימנים ונוה צדק, פלורנטין, נוה שאנן ושכונת שפירא, והיד עוד נטויה. אל החורבות גולש ומתפלש מרכז העיר הלבן והשבע
יותר ויותר פליטים עובדים כאן במסעדות ובניגוד למסעדות של הליברלים במרכז העיר, כאן הם עוברים גם לפרונט ולא נשארים מאחור בשטיפת הכלים. הילדים כאן הולכים מעורבבים וילדים מכל הצבעים צועקים לכלבה שלי ברחוב. בפועל, שכונת התקווה נגד הגירוש
התרגלנו לחיות כמיעוט רועש שתמיד יפסיד לרוב דומם. אבל ה״כישלון״ שלנו טמון, בין היתר, בחשיבה א-היסטורית ודיבור א-פוליטי. הקריאה לא לגרש אפריקאים עכשיו לא חייבת לבוא על חשבון ההכרה שגירשנו פלסטינים אז. נהפוך הוא