המהפכה במצרים רעה לנו, מפחידה ישראל הרשמית. בצדק: היא מציגה את הכיבוש בגדה, את המצור על עזה ואת מדיניות האפרהייד כלפי ערביי ישראל כפעולות של “משטר ערבי” טיפוסי
אחרי רצח סאדאת הצליח מובארק לייצב את מצרים, שהייתה בתסיסה חברתית ופוליטית עזה. משטרו נשא מאפיינים של שרירות שלטונית לצד מהלכים של פתיחות פוליטית, בוודאי ביחס למשטרים שקדמו לו. הוא שאף להרחבת השוליים הדמוקרטיים, אך הציבור ביקש רפורמה
לאחר שדחו בצדקנות את הגזענות הישירה והפופוליסטית כ”בלתי סבירה” ובלתי מקובלת על הסטנדרטים הדמוקרטיים, נוקטות ממשלות אירופה אמצעי מגן גזעניים ו”סבירים”. על שנאת זרים כבסיס לפוליטיקה החדשה, מתוך גיליון 6 של “מעין”
בני העם המצרי מתדרדרים אל עברי פי פחת: זכויות אדם, דמוקרטיה, שוויון. מה חבל שהמודעה על דבר ההרצאה הגיעה באיחור, כך שכולנו החמצנו הזדמנות להיחשף לגישתו הייחודית והמרתקת של מזרחן הבית
ספר חדש על דו”ח גולדסטון יוצא לאור, ומזמין את הקורא/ת ללמוד את הדו”ח ואת הנסיבות שלתוכו נולד ואף לבחון את שאלת השלכותיו על העולם ועל צדק אפשרי. המבוא לספר מובא כאן בתרגום עברי
במצרים מהפכה, אבל ברומא-תל אביב לא מבינים שהעולם משתנה: קרב הגלדיאטורים בין גלנט לאשכנזי יותר מעניין, ובדיוק כמו ברומא לא עומדת מאחוריו שום אידיאולוגיה – רק רצון לשלוט בווילה בג’ונגל