חשיפת הארכיונים מזמנת חגיגה של ממש לשוחרי העובדות, הנאחזים בהן כדי לערפל את מסגרת הדיון שבתוכה הן מפורשות. זאת משום שפועל כאן דחף פנטזמטי אשר לפיו ישראל היא מדינת חוק וסדר, שיעוות כל עובדה כך שתתאים לפנטזיה
במסגרת הסרתו המבורכת של החיסיון מהפרוטוקולים בפרשת ילדי תימן, נחשפו היום מאות אלפי מסמכים החושפים עולם ומלואו של טרגדיות וזעזוע, וכן את דרכי החקירה והשיח של הוועדה והאנשים שמאחוריה. את החוטים בין הדברים צריך לטוות לבד
מאות עדויות שגבתה עמותת עמר”ם בשנה האחרונה רק מחזקות את ההבנה שבישראל של שנות החמישים התנהל סחר שיטתי בילדים. עד כה ארגונים כמו “הדסה” – שהיה אמון על ה”טיפול” בפעוטות ושמו מוזכר ללא הרף בוועדות החקירה ובעדויות ההורים – לא עומתו ישירות על חלקם במעשים. ומי היתה האחות בתיה?
בחודשים האחרונים ״פרשת ילדי תימן״ שוב עושה כותרות, הרבה בזכות הקמתה של עמר״ם – עמותה שהחליטה להציב את הסיפורים של משפחות החטופים במרכז הבמה ויצאה למאבק חסר פשרות. שיחה עם הפעיל תום מהגר על מבול העדויות שלא נפסק, על השתיקה של ארגוני השמאל בפרשה וגם על כותרות ראשיות ב״הארץ״
ההיבט הגזעני תופס תשומת לב ציבורית רבה במיוחד, אך העיקר בפרשת ילדי תימן הוא יצירת מאגר תינוקות מקבוצות מוחלשות לאימוץ על ידי אנשים חשוכי ילדים, בחסות המדינה. האפשרות לגזול את התינוקות והפעוטות של קבוצות מוחלשות נמשכת עד היום ואף הולכת ומתרחבת
על האופן בו רעיונות מתחום הסטטיסטיקה והדמוגרפיה של החברה הישראלית חברו יחדיו לשיח אאוגני על ״מזרחים״ בשנות הארבעים. האם אותם רעיונות הם אלו שבין השאר סללו את הדרך למה שיקרה עשר שנים מאוחר יותר – האפשרות לחשוב שתינוק של משפחה ממוצא מסוים, ראוי שיימצא לו בית אצל משפחה מסוג אחר?
מתחילת הדרך לא הטלנו ספק באמינות המשפחות וטענו שהמדינה היא זו שצריכה לתת תשובות לגבי גורל הילדים. השבוע, במקום להתאחד סביב העדויות, לא מעט אשכנזים בחרו להכחיש, לסלף ולהתקרבן. פעיל עמותת עמר״ם משיב אש
אני חצי-חצי קלאסי ולא קלאסי: שם המשפחה שלי הוא אשכנזי, אך החזות שלי לא חד משמעית וכמעט בכל היכרות עולה השאלה ״מאיזה מוצא אתה?״ כמי שיש לו את הפריווילגיה הזאת, החובה שלי היא להשמיע את קריאת התיגר עבור מזרחים ומזרחיות כמוני
״גלבי״, ספרה החדש של איריס אליה כהן, מספר את סיפורה של עורכת דין בשנות השלושים לחייה שיוצאת לחפש את אחותה התאומה שנחטפה מן המעברה. אבל זה לא רק סיפור על ילדי תימן, אלא בעיקר על חמלה גדולה לבני אדם ולרעיון של היות אדם