בסיטואציה הפוליטית המטלטלת שבה אנחנו נתונים, כמעט בלתי אפשרי לצפות כיצד תתנהל הנהגת המדינה מול עזה בטווח הקרוב. אבל בהחלט ניתן למתוח קו ישר בין יוזמת ההתנתקות של אריאל שרון לבין המציאות בגבול עזה היום והאסטרטגיה הכושלת המכונה “כיסוח העשב”
הבדואים לא נספרים, כי לאיש לא חשוב מספיק לספור אותם. הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים אינם נמנים, כי לאיש אין אינטרס לעסוק במצב הדמוגרפי, בתוהו ובוהו התכנוני או במצוקה הכלכלית-חברתית שלהם. האם במפקד הקרוב של 2021 יחול מפנה?
בנאומו על הסיפוח אבו מאזן לא דיבר על אלטרנטיבה לסיום הכיבוש הישראלי, שתתחיל בסיום הפילוג בין הפלסטינים. הוא לא התייעץ עם הפלגים הפלסטיניים ולא הציע לעם הפלסטיני לקבוע את דרכי המאבק שלו
השתתקות הפרלמנט בשנה וחצי האחרונות היתה להשתלטות עוינת של ממשלה נטולת סמכות ונטולת אחריות שפעלה לא אחת ככל העולה על רוחה, בין השאר בתוקף צווי חירום. בצוק העיתים, למדנו: גם השיח הפרלמנטרי המוגבל שלנו חיוני כאוויר לנשימה
ישראל הופכת לחברה מזניחה בעלת פוליטיקה שבה המפלגות הגדולות מפרסמות מצעים כלכליים הממוקדים בטיפוח השפע, ואינן נוגעות בצמצום העוני. נוסחת האיזון בין התעשרות להתרוששות – גם במערכת הבחירות הנוכחית – אינה נושא לדיון ציבורי
דווקא בשיא השפל, יכולות וחייבות העבודה ומרצ להתנער מעפר, לחבור זו לזו ולהצהיר על לידה מחודשת של תנועת העבודה הסוציאל-דמוקרטית (ועל הדרך: חייבים להקים מחדש את הרשימה המשותפת)
קשה להתעלם מהפופולאריות שגורפים הרעיונות הליברטריאניים המלבלבים במחוזותינו לאחרונה, כמו למשל במשנתו של משה פייגלין. אלה נופלים על אזניים כרויות בישראל שבה ממילא הפכה הצדקה למדיניות חברתית וכלכלית של הממשלה
השבוע הלך לעולמו בגיל 93 הצייר נפתלי בזם. בעוד מרבית בני דורו פנו לעבר המופשט, יצירתו של בזם עסקה בין היתר בקשיי החיים במעברות, באנשי ובנשות הכפיים ובאירועים המטלטלים של התקופה – כאשר הוא אינו מהסס להביע עמדה פוליטית ברורה