ביקור נתניהו בוושינגטון השבוע, לרבות נאומיו בקונגרס ובאייפא”ק, רק מהווה תזכורת לכך שספטמבר מבשר במקרה הטוב דחליל של מדינה פלסטינית בשטחים ודרדור המשטר בישראל לכדי דחליל של דמוקרטיה
הפרויקט “לא מצייתות” סחף נשים ישראליות ופלסטיניות רבות, שהגשימו את הציווי של הנרי דויד ת’ורו: הגיעה העת שאנשים הגונים יתמרדו ויחוללו מהפכה – עד חוף הים. חלק שני ברטרוספקטיבה היא/סטורית של מאבק פמיניסטי בכיבוש
תמיד ידענו שהסבל שלנו, כיהודים, הוא ייחודי. למדנו שכזה הוא גם העוול שנעשה לנו. “המלשינים”, ספרו של חואן גבריאל ואסקס שעלילתו מתרחשת בקולומביה, הרחק מהטרגדיה האמיתית, טורף את כל הקלפים
הסערה הגדולה והספונטנית חלפה, ועכשיו עומדת המהפכה במצרים במבחן המציאות: אז על מה מתווכחים המפגינים? מי זומם “לחטוף את המהפכה”? ממה חוששים האינטלקטואלים? ומה עושים עם העימותים הבין-דתיים? סיקור נרחב על היום שאחרי
ארנון סגל מבסס “תחקיר” נגד עמותת שמאל על דברי אם תרצו, אראל סג”ל מתלונן על ריחם של אנשי שמאל, ובכלל – הרכב רשימת הכותבים של “מעריב” והתנהלות עורכיו מעוררת את השאלה: מדוע שלא יתמזג עם ביטאון המתנחלים “נקודה”?
ייסורי הגוף והנפש שכרוכים בביצועה של פעולה שגרתית במפעל, הולידו תובנות מעניינות על הקשר בין כישורים מקצועיים לבין סולידאריות פועלית ואידיאולוגיה קפיטליסטית
הנהגת ההסתדרות נזעקה לשירות חברות הקבלן כדי לשבור את מאבקן של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון. כל מי שמגדיר עצמו “חברתי” צריך להסתכל להן בעיניים ולהילחם במהלך ההרסני של ההסתדרות
ושוב מועלות אותן טענות ישנות ומופרכות באופן נחרץ, במטרה להשיב לישראלים את מעמדם כקורבנות ולהשיב את הפלסטינים והערבים למקומם כאויבי הנצח של העם היהודי. טוב, נו, תחכום מעולם לא היה הצד החזק בתעמולה של אם תרצו
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
