באולפנא בה למדתי בתיכון הייתי צריכה לזנוח את התרבות המזרחית, את הבית. בעולם האשכנזי החדש לא היה מקום לעיירת הפיתוח, לחברים שמדברים במבטא מרוקאי, לנוסחי ומנגינות תפילותיי. כיום מתקיים אותו מנגנון של מחיקה גם בבית הספר הממלכתי-דתי של בני, שמקבל מסר זהה למסר שהונחל לי – קיימות שתי קבוצות לגיטימיות:…
“את לא נראית אחת כזאת שתצליח לפתור תרגילים של 5 יחידות”, “התקבלת על תקן של העדפה מתקנת?” – מהתיכון ועד האוניברסיטה שמעתי את המשפטים האלה, והיה גם מי שבאופן אישי ניסה להכשיל אותי. בסוף החלטתי לקחת את הגזענות ולהשתמש בה לטובתי
הסדרה החדשה “תיקים מהסניגוריה” חושפת את מי שבינם לבין צדק פעורה תהום עמוקה, מי שמראש המדינה ויתרה עליהם בזמן שהייתה אמורה להיות שם בשבילם. היא גם לא מפחדת להראות לנו את הצד השני של כל מטבע – גם אם מדובר במקרים בהם הלב מתהפך. ביקורת טלוויזיה
ויויאן אמסלם, גיבורת “גט” של האחים אלקבץ, מבקשת אהבה שתכיר במי שהיא עם כל ההבטחות של הגלאם שהביא עמו הקולוניאליזם הצרפתי, אבל גם העידון שבא מהמסורת. היא מבקשת גט מעול הפטריארכיה היהודית המזרחית, בדיוק כפי שהסרט עצמו מבקש גט מעול המבט הגברי האשכנזי והכיבוש הציוני
הסיפור של רשת המרכולים האמריקאית “מרקט בסקט” הוא סיפור על מאבק משותף של עובדים, מנהלים וצרכנים שהצליחו להוכיח שניהול מכבד יכול גם לייצר רווחים וגם לדאוג לתנאי עבודה ראויים ולמחירים נמוכים. הכי רחוק מרמי לוי ושופרסל
אם הפונדמנטליסטים-לכאורה של היום מאמינים שהם מצאו את דרכם לאמת, מדוע שיחושו מאוימים על ידי מי שאינו מאמין? כשבודהיסט פוגש בהדוניסט מערבי, הוא בקושי מגנה אותו. הוא רק מבחין בנדיבות שהחיפוש ההדוניסטי המערבי אחר אושר מביס את עצמו
והנה מצאתי את עצמי צועדת לאשפוז במחלקה הסגורה לנשים באברבנאל. 48 שעות של הליכה חסרת תכלית במסדרון, ורצון לברוח הכי רחוק שרק אפשר ממרחב שאמור להיות מוגן כדי לזכות בחזרה במעט שפיות ותחושה אנושית
ויש איזשהו זמן מתחת לזמן הזה, וזמן מעליו, ויש איזושהי כניסה לגיהנום של הזמן, איזה חיבור לא מושלם בין סוף לתחילת השנה, שדרכו ניתן להיכנס לחודש ה13, אלול ב’. קטעים מאת מחבר “ספר עלטה”, כותב חרדי המפרסם תחת הסימן ●, לכבוד חגי תשרי
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
